מכתב ארבעים ואחד
בעזרת השם יתברך, מוצאי שבת קודש לסדר שופטים, ב' אלול תש"פ.
לכבוד ידידי היקר והנעלה, נר להצדיק הנחל נובע מקור חכמה, האברך היקר דורש ומבקש קרבת אלקים וכו', ר' … שיחי'.
הנה עברה עלינו השבת בטוב ובנעימים, והיא השבת הפותחת את ימי אלול הקדושים, ואם כל ימי אלול הם ימי רצון נוראים, מה נאמר ומה נדבר על השבתות הקדושות, שיש בהן אור נערב מאד, והלב משתוקק מאד לעשות רצונו יתברך, ובשבת אין שייך שום לב נשבר, כמובא בדברי מוהרנ"ת זי"ע (ליקוטי הלכות, שבת, הלכה ז), ולכן היא עבודה אחרת לגמרי, עבודה של גילוי השתוקקות הנפש, של "אני לדודי ודודי לי", שהוא סוד אלול כידוע, ואנו משתוקקים בימים אלו אל הרגשת קרבת אלקים בתכלית ההרגשה, בבחינת "אני לדודי ועלי תשוקתו", וביותר מתגלה ענין זה בשבת קודש, כאשר נשמות ישראל זוכין להמשיך על עצמם קדושת שבת, שהיא אותיות 'תשב' – סוד התשובה השלימה, שהיא קביעא וקיימא כמו קדושת השבת, אשרי מי שזוכה לזה.
בסעודה שלישית זו, למדתי לפני החברים בבית מדרשנו, את התורה קמ"א, שהיא התורה הנוראה של ימי אלול הקדושים, אם יזכה שירגיש כאב חטאיו וכו', ודברתי הרבה אודות מה שרבינו מלמד אותנו, שזו זכות עצומה בכלל להרגיש כאב מחטאים, ובפרט אשר בדורינו התפשט תדר אחר לגמרי, שמדברים מהעלמת העבר, ולהרגיש טוב עם עצמך וכו', וכל מיני לשונות לא מבוררים. ואם כי השורש הוא אמת, וגם רביז"ל שיבח את מדת השכחה דקדושה וכו', אבל בודאי אסור לשכוח ממעלת מדת התשובה, איך שצריך להתחרט באמת על החטאים, ולהצטער עליהם מאד, עד שירגיש כאב ממש על החטא.
וגם דברנו מענין חטא, שהוא לשון חסרון, שמי שחטא הפסיד הפסד נורא ואיום, שאי אפשר לשער בדעת אנושי, ומי שיש לו אמונה בהשם יתברך – מאמין ויודע מרחוק עד כמה החטא כואב, והוא דבר עמוק מאד, כי אם נשב ונתבונן בעומק הדבר מהו חטא – יכאב לנו הרבה מאד, ורביז"ל אומר בתורה הזו "אם יזכה", ותולה את אי הזכיה הזו באוטם וערלת הלב, כי על ידי ריבוי עונותינו, הלב שלנו נתרגל בחטא והוא גס בו, ולא מפריע לו כלל, והוא חושב שהוא ערליכער איד, למרות ריבוי החטאים של פגם הברית שלא תיקן מעולם, ועוד יש שעדיין נופלים בזה, וכך חיים את החיים, רחמנא ליצלן.
הרבי שלנו רוצה אותנו קדושים וטהורים, שנהיה מתוקנים לגמרי בתיקון הברית (והוא גם מביא אותנו לדרך התיקון השלימה לזה). ורק עלינו לדעת אשר הכאב הזה הוא זכות, כי רוב בני אדם אין מרגישין כאב העוונות, ואף שלפעמים הם נשברים לגמרי, אבל זהו שברון של יאוש לא כאב אמיתי ממשי, שהנשמה פצועה ובוכה וכו', וכאשר זה כואב מאד מאד, אנו מורים בכך שהערלה שעל הלב כבר נימולה, ורבינו אומר שהזמן המסוגל לזה הוא חודש אלול, היינו למול את ערלת הלב, וכמו שבמילה עצמה, ילד יהודי נשפך דמו כשנכנס לקדושת ישראל, אבל מאז הוא ענין אחר לגמרי, וכל אחד מבין את ההפרש שבין יהודי נימול לאחד ערל וכו', כך ממש ההפרש שבין יהודי שמל את ערלת לבבו, ומרגיש את כאב חטאיו, וכל כיסופיו וגעגועיו הם שיזכה לשוב בתשובה שלימה אליו יתברך.
התורה הזו היא נוראה מאד, וכדאי לאמרה בכל יום בימי אלול הקדושים, היא תורה קצרה במילותיה, אבל ארוכה מארץ מידה בעמקות עניניה, כי כמה וכמה רמזים קדושים לתיקוני הנשמה מרומזים בה, ומי שמתבונן בכל מילה ומילה שלה, רואה נפלאות, מה נעשה מהעונות שלו, ואיך הוא נדרש לתקנם, ואיך שאסור מאד להתעלם מזה, כמו שאחד שהוליד ילדים אינו יכול להתעלם מצרכיהם. ודברנו על זה, שהצרכים של המזיקים שנבראו מנגעי בני אדם שלו, הם שיתבטלו לגמרי אל השם יתברך על ידי צערו ותשובתו, וכמו שאומרים בתפילה שלאחר התיקון הכללי. וכן תאמר בכל יום את התפילה פ"ה בליקוטי תפילות, שהיא התפילה של ימי אלול המיוסדת על מאמר זה, ונדפס בהרבה ספרי תיקון הכללי, תחת השם: "תפילה לימי אלול". ועליך לדעת, שאם תאמר זאת בכל יום, ויהיה לך חיוב חזק לאמרה בכל יום על כל פנים בימי אלול הקדושים – יאיר לך מאד, ותראה חיים חדשים עם תקוה טובה לטהרה מוחלטת, כי יש דברים כאלו בעולם בזכות הצדיק אשר אנו חוסים בצילו, ולא סתם הרעיש עלינו רבינו ז"ל את כל הרעש הגדול הזה, והתקרבנו אליו בדור כזה, הכל להחיותינו כהיום הזה, שנזכה להיות צדיקים ממש, וכמו שהבטיח לנו.
עלינו לשמוח מאד שאנו זוכים להפך בדברי אלקים חיים אלו, ללמוד את הדברים ולשננם, לחיות את החיים שלנו מתוכם, כי זה הוא כלה זרע אמת, עצת הצדיק, שמתקנת אותנו, וכמו שמובא בתורה ז', והשמחה שלנו על ההתקרבות לצדיק, יכולה להחדיר בנו המון אמת ואמונה ודבקות, כי כך היה דרכם של אנ"ש האמיתיים שההתקרבות לרביז"ל הביאה אותם אל עבודת השם נקיה וטהורה, אשרי מי שזוכה להתקרב לדעת רבינו ז"ל, שעולמו יראה בחייו ממש, בלי שום גוזמא.
בטח ידעת, שכמו שיש מנהג קדוש לומר בכל יום תיקוני זוהר, ובפרט בימי אלול הקדושים, שהתפשט מנהג זה בכל החצרות והעדות (ורבינו אחז במנהג זה כל השנה), כך נהגו אנשי שלומנו לומר את ספרי רבינו ז"ל, באמרם, שהלשון מזכך הנפש, בלי שום ספק, והם ליקוטי מוהר"ן, ספר המדות וספורי מעשיות, ולדעתי אפשר להוסיף שיחות וחיי מוהר"ן, ואין זה קשה, כי יש היום ספרים קטנים שאפשר להגות בהם בכל עת מצוא. אל תהיה בטלן אחי, ואחוז בקדושות הנפלאות הללו, ותראה טוב בחייך.
המאחל לך המון הצלחה בכינון קדושת אלול.
שלמה ברוך בן רבקה