יש המון אור בלבנו
נר שלישי דחנוכה תשפ"א
בהיותנו שבריריים מול כל גילוי של חושך, אנו תאבים לקצת אור, יש המון אור בלבנו, אך אנו חוששים שאסור לנו לבטא אותו, משום שאנו חיים באוירה של חושך מוקפד כזה, אנו סובלים מזה אבל חושבים שאלו הם החיים, אין הגדרות לחושך ואור כי אם ההגדרה של לב האדם לעצמו, כשמאיר לו הוא יודע מה זה אור, כשחשוך לו הוא לא מאמין שיש אור בעולם, הוא מתגייס להפיץ את החושך, רק כדי לשכנע את עצמו שהוא הצודק, והחשיכה שלו היא הדרך המומלצת לחיות, להחשיך את השני כי אנו חשוכים וזהו, זה גם לא לסבול בכלל להיות לצידו של אדם מואר, מעצבן כזה, כולו רטט של דמיון ואשליית נאיביים, הגבר הבוגד שמספר לכל אשה סיפור חיים אחר, כך האדם החשוך מספר לעצמו סיפורים סותרים, כדי לייצב את החושך, שהפך למהותו, מהיום כבר אין מכנים אותו בשם חושך, משום שהוא הנר שלרגליו הולכים, ונמצא שהאור הביך את עצמו ובכלל החושך הוא האור והזהרו מזייפנים, אפשר לחיות חיים שלמים מבלי להיות נוכח בהם, הגילויים האמיתיים של החיים הם החיים עצמם, כשאנו חשים כל נשימת גוף ומודעים למציאות שלנו, לתפקידה וליעדיה, את זה לא ניתן לבצע כי אם על ידי אור פשוט בלב, שממנו שואבים אהבת הבורא ואהבת הברוא, לאהוב את עצמך ואת המציאות שלך, מתוך הבנה פנימית על הטוב האמיתי שבך, לדייק את המחשבות מול הפנים הטוב הזה, זה בעצם אור, להאמין שאנו טובים מאד, החושך הוא היחס המבזה שאנו נותנים לעצמנו, והלא אני אמרתי אלוהים אתם, הקלילות בה אנו ממסלילים את עצמנו במדרון החלקלק של החושך השולט, הוא תוצאה מהמהות שלנו התוהה מאד, אנו מאכסנים מהות לא פתורה, שאפילו אנו לא מכירים אותה, והיא משתנה כזיקית, וגם אם לא נשפוט אותה, אבל לעזאזל מה המסר שלה, הקלילות הזו מה היא מרויחה אצלנו, במקום שאנו מבולבלים כל כך בין החושך לבין האור, למה אנו מחליטים על צד אחד, בגחמה מסוימת של החיים, ומה הרצף הזה לשמר חושך בעומק הלב, כשהאור כל כך מחייך ורוצה, האור האלוקי האופף אותנו הוא חזק מן התדר החיוני שלנו, החיות האמיתית שלנו היא אלוקות ממש, והיא בהכרח מאירה, נמצא שהבעיה מכופלת, לא רק שאנו לא מודעים לנחיצות אור, אלא אף אנו לא מבחינים שהוא כבר התחיל לפעול בנו, האור פשוט נמצא שם, שותק, מחכה, ממתין, רוצה שתבחין בו מעצמך, טבעם של אורות שאינם דוחקים באנשים שיראו אותם, הם יכולים גם לפרגן לצללים לתפוש את מקומם, משהו אחד אתה צריך להביא מהבית, הכל כבר כאן, אבל משהו אחד אדוני, כלי העבודה, הבחירה, לבחור כיצד להסתכל על החיים, ועל האמת שבך, לעשות את זה במהלך שלך, אבל להתקדם, להתבונן, להבין את סדרו של עולמך הפרטי.