מכתב ארבעים ושלשה
בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר כי תבוא, י"ד באלול תש"פ
לכבוד אהובי אחי היקר, הנחמד והנעלה מוהר"ר … שליט"א
הנה אני כאן בימי התבוננות בעיר הנופש זיטומיר יצ"ו, ושם יש לי הרבה מה לחשוב חשבונו של עולם, איך ומה, ואיך עשה ה' אלקים ככה, שדווקא אנו הפגומים והשפלים נדע מרבינו ז"ל, ובפרט כעת כשמגיע עת דודים ואנו עולים אל ציונו הקדוש להיות שם בהתקבצות הנפשות ביום הכסא, שהוא דבר עליון ונורא מאד, שכל העולמות תלויים בזה, אבל כנגד זה אתה צריך לדעת, שהכל בידי שמים, ואין שום יכולת לאף אדם להחליט על עצמו, אפילו ברוחניות האם יוכל לפעול כרצונו וכחפצו, כי בסופו של דבר מה' מצעדי גבר כוננו, ואם יש מצב כזה של מניעה מצד השם יתברך לרוב רובם של אנ"ש לבוא אל הציון הקדוש – זה סימן שהכל לטובה, ואף שבודאי אנו מחכים בכליון עינים שתתבטל הגזירה ונראה אתכם שמחים ומאושרים בהתקבצות הגדולה הזו כמימים ימימה, אבל בודאי הכל ממנו יתברך, והכל מסתרי פלאותיו יתברך לקראת הגאולה השלימה, ועוד יש מלים בלבי על זה שאי אפשר להוציאם בפה, כי דבר נורא קורה בדור האחרון, דור של הגאולה השלימה במהרה בימינו.
אחי אחי, אל תתן להבלבולים הטבעיים הללו מפחד ר"ה להכות בך בחודש הסליחות והרחמים, תתנהג באור גדול, היינו שתזכור בכל רגע שהחודש הקדוש הזה הוא זמן נפלא מאד לקרבת אלקים עד אין לשער, והוא הכנה לר"ה הקדוש, ואף שרק רבינו עושה ר"ה, אך ההתפשטות של זה היא בכל העולם כולו, ובפרט על אלו שמתגעגעים ומצפים להיות אצלו, ובמקום שחושב האדם – שם כל האדם, ואין לנו חובה כי אם להשתדל ולהתעסק בזה, עד קצה גבול היכולת, וכיון שאי אפשר – אין להשבר כלל וכלל, אלא לשמוח בשמחה עצומה על ההשתדלות והרצון, וכך נבחן ירא שמים ואדם הדבוק בו יתברך, שיש לו את היכולת להבדיל בין עוצם נעימות ההשתדלות ושבירת המניעות עד אין תכלית לבין הסכמה לרצון העליון, שבסופו של דבר הוא קבוע בכל דבר, והוא קובע לטובה… וזה צריך לזכור, שאף שלנו נראות הגזירות כאיומות מאד, כי אנו בני אדם וכו', אבל מצד השכל האלוקי וכו', אין שום רע יורד מן השמים, וכך צריך להיות בדיוק איך שה' מנהיג את העולם.
אני מקוה לכתוב לך בכל יום מעתה, אך אתה צריך להודיעני איך אתה מתחזק בעבודת השם יתברך, והאם אור רבינו לא נחשך ממך, כי אור רבינו הוא אור שצריך להדליק אותו בכל יום מחדש, אחרת הוא יכבה ויועם, כמו שרואים הרבה מקורבים שאחר ימים ושנים רק מדקלמים את הענינים אך אינם חיים את החיות הגדולה שמביא רבינו ז"ל לאנשיו, וכל אחד טעם אותה בתחילת התקרבותו, ואקוה להשם יתברך מאד, שהמכתבים הללו יחדשו את הרצונות של שנינו להיות חדשים לגמרי בענין רביז"ל, שנפסיק את התירוצים שלנו, אלא נהיה אנשים חדשים כרצונו יתברך, אנשים כשרים, אוח, אנשים כשרים לגמרי, כמו שהרב'ה שלנו הדריך אותנו.
היה חזק, ואני מחכה בכליון עינים לראות את מכתבך.
בודאי אתה מכבד את אשתך כראוי, ועל ידי זה תכניס בה אור בחיים, ותהיה מקורבת לרביז"ל ולא תמנע אותך בכלל מדברים שבקדושה, שהעיקר לזה הוא יחס טוב מתמשך והולך בלי הפסק כלל.
המעתיר בעדך תמיד
שלמה ברוך בן רבקה