געגועי נפש לאלוהים חיים
יום חמישי דחנוכה תשפ"א
געגועי נפש לאלוקים, הם מקור החיות שלנו, אנו תמיד מתגעגעים למשהו, למישהו או לזמן אחר, משום שהמושג געגוע נועד לשמן את גלגלי ההנעה של החיים, כמיהה להגעה ליד היא גם געגוע, והגעגועים הללו שרשם במקור טהור, בקדושת הגעגוע האלמותי לחי החיים, יתברך שמו, כי מי לא מתגעגע לבוראו, הלוא כל הגעגועים שלנו הם לחיבור שפסק מלהיות חיבור, ואנו מתגעגעים אחריו, כמהים לחזרה של הדבר הטוב שהיה או שרצינו שיהיה, אבל מקור כל הגעגועים כולם הוא לדבר שממנו נלקחנו ואנו מרגישים בודדים בעולם, ואיננו יכולים להבין כיצד באמת להפיג את הבדידות, ואז אנו מתגעגעים לזמן שלא היתה לנו בדידות, כשהיינו שייכים ומודעים לשייכות הזו, התיקון האמיתי של החיים, זה לדעת למה ולמי אנו מתגעגעים, כאשר אנו חווים געגוע לא ממולא, עלינו לדעת, כי בסופו של יום, מה שיביא את השלווה זה למצוא את מקור כל הגעגועים כולם, שהוא השם יתברך בעצמו, שהוא גם מתגעגע אלינו ורוצה בנו, הגעגועים האלו של ישמח ישראל בעושיו וישמח ה' במעשיו, אלו געגועים מתוך שמחה, כמה משמח שיש למי להתגעגע, וכמה משמח שנשוא הגעגוע מתגעגע אף הוא, יתברך שמו, ובעצם רק הוא מתגעגע באמת בלי הסחות הדעת. אשרינו. ועלינו לדעת, כי כאשר עדיין אנו מתגעגעים אנו קשורים אל חי החיים, ואנו פשוט חיים, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. נר החנוכה הוא סוד הגעגוע שבתוך חושך הפרידה, הנר המרצד כל הזמן משתוקק ומתגעגע לשרשו, וכמוהו נקודת הגעגוע והאהבה אינסופית שלנו אל אלוקים חיים, היא רצוא ושוב, באה והולכת, אך מתגעגעת ביודעה כי יוצרה מתגעגע אליה.