יום ראשון לסדר נצבים וילך, י"ז אלול תש"פ.
לכבוד האברך המשתוקק אל האמת של רבנו ז"ל – מוהר"ר … נרו יאיר ויזרח.
אני מרגיש חובה נעימה לספר לך את הגדולות והנוראות שעברו עלי בשבת קודש במעזיבוז, המוחין היו רועשים היופי והפאר של היהדות הקדושה, והכל בתמימות ובפשיטות גמור בלי שום התחכמות, והיה לי אור גדול, וברוך השם, דברתי בפני כמה קהלים בשבת קודש, והדיבורים לא היו שלי כלל, כי אם מצד הנשמות הקדושות וגודל קדושת הצדיקים הנוראים הטמונים שם. אה, מה רבו מעשיך ה', שהעמדת צדיקים כאלו, ונפשי יודעת מאד, כמה ריכוז גבוה של קדושה וטהרה יש באהל הנורא הזה, ואין לי שום זכות לעמוד ולהתייצב שם כי אם בזכות חנם של חונן דל במתנת חינם.
והנה בשבת קודש, כשביקשו שאומר דברים, וביקשתי שיקריאו פסוק, ואחד הקריא פסוק: "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה". והאיר ה' עיני, כי לצד הקללות יש בכל קללה ברכה גם כן. והנה משוגע הוא נכתב חסר בתורה, והוא אותיות ש"ם ג"ע, שהנפש משתוקקת אל השם יתברך, ורוצה לגעת במקום שאפשר לה לגעת, וזה ענין שגעון בעיני בני אדם, כי באהבתה תשגה תמיד, וזהו ממראה עיניך אשר תראה, כי כל האלוקות גלויה לעינים, ורק כאשר נפקחות העינים ורואות בחוש את האמת האלוקית, עין לא ראתה, ולכן אנשי הטוהר נקראים משוגעים בעיני העולם, כי ידוע המשל שאנשים היו רוקדים סביב איזה צלילים נפלאים של שירים יפים שאין הדעת סובלת את עוצם נעימת השיר, וממילא היו עושין כל מיני תנועות וכו', כדרך הרוקדים במתיקות, והיה שם חרש אחד שלא שמע כלל את כל השירה אלא ראה אנשים משתגעים לחנם ולא הבין למה הם עושים העויות משונות ותנועות כאלו, כי לא שמע את השיר… וחשב אותם למשוגעים. כמו כן אלו האנשים שאין להם שום דבר עם דבקות הבורא יתברך, הם חושבים את האנשים הללו שמדברים את הדיבורים שלנו למשוגעים ממש, כי אין שומעים את קול השיר…
אהובי אחי, עלינו להקשיב היטב לקול השיר הנעים והנפלא שיש בעולם, שהוא מרפא את כל הבריאה, וכל האנשים הם חולים וחרשים שאינם שומעים את קול נעימות הניגון הנפלא הזה שמשמיעים אותנו הצדיקים האמיתיים, ואנו יודעים שיש תורה ומצוות, וקדושה וטהרה, ויש עולם יפה של אמונה ודבקות, שהוא עולם יפה מאד, עולם נעים מאד, ולא כמו אנשי העולם שחושבים שהדביקות היא איזה משהו שמאיים על החיים, ומצמצם את הנאות העולם באיזה ענין, וזה ממש ההיפך, כי הם מסתובבים בדאגות ויסורים על המון פרטים של האי עלמא, ואין צורך להסביר את הדבר הפשוט הזה, כי כולם חיים בכאבי לב על ענינים פעוטים שמשתנים ונהיים טובים, ואז האנשים מצטערים על עוד, ויש להם מלא צרות על כל מיני דברים שהם 'צריכים' בעולם, אבל הדבוק בו יתברך – חי בעולם של מתיקות אמיתית, של אור בלבו, ושמחה בנפשו. אשרינו שאנו יודעים מרבינו ז"ל.
ואגיד לך את לבי, אתה ידעת את מוהרא"ש ז"ל כמה צרות ויסורים סבל בעולם, אבל תדע, שזה לא היה ניכר עליו כלל, והיה שמח וטוב לב, ומאיר פנים כל ימיו, ורק לאחר הסתלקותו כשהתחלתי לעשות חשבון – השתוממתי ממה שעבר עליו, אבל באופן מפליא – כל זה לא היה ניכר עליו כלל, ואדרבה, הוא היה המחזק הגדול של כל בריה שבעולם, והיו לו דיבורים מתוקים להחיות נפש כל חי, שאת זה איני צריך להסביר לך, כמה נשמות היו תלויות בו, וכמה אור וחיות הוא הביא לנשמות ישראל, והכל בכוחו של רבינו ז"ל. עמוד וראה והשתומם אילו חיים טובים אפשר לחיות בעולם!
אני שמח שאתה דופק על דלתי המכתבים ותובע אותם, כי הם אור גדול בשבילי, והלואי שנזכה לעשות רק את רצונו יתברך תמיד.
הכ"ד אחיך אוהבך
שלמה ברוך בן רבקה