תיאור היאוש
חנוכה תשפ"א
במקום שחווים דחיה ענקית, זריקה נוראה אל עמק תהום, הכרזת מלחמה על הקיום שלך, אתה חווה מוות ממש, קשה כשאול קנאה, במקום שפסקה האהבה כלפיך אתה מרגיש אבוד, ניחומים של מינון ופרופורציה מתגלים כהבל הבלים, העצבות רוצה ממש לכבוש אותך, אתה לא רואה שום פיסה של תקוה, הכל חשוך כל כך, משהו מת בקרבך, היאוש שאתה חווה הוא ממשי יותר מכל דברי ההתחזקות של הסובבים, שממש לא רוצים שמישהו עצוב יקלקל פה את החגיגה, אז אתה שותק ודמיך נוטפים, אתה מאבד את כל מהותך הפנימית, אתה מתמכר לסבל הבלתי נפסק, סבל שרק מתעצם והזמן לא יכול לו, כסכין החותכת בבשר החי, ומסתובבת כלהט החרב המתהפכת, לא נותנת לך לחזור לעצמך, אתה כאילו שוכב מעולף בבור תחתיות, הקיום שלך מתערער והחיות שלך פוסקת, הנשמה שבקרבך מיטלטלת כספינה בים סוער, החיים נחשכו והאור כבה, נותרו ממנו רק זכרונות שמגבירים את הגעגוע, וממילא גם את הכאב, גדול כמו ים השברון, המתמשך והולך, הפורץ אל כל תחום בחיים, כי כאב אין לו זמן ומקום, הוא שולט בכך כסוהר שלטון ללא מיצרים, ככל שיותר כואב זה מכאיב יותר, כאב תהומי עם חרדה אינסופית, חושך שרק נהיה עבה יותר, לוחץ את החיים, מוציא מהם את הלחלוחית שנותרה.