יום ראשון של סליחות, כ"ד אלול תש"פ.
לכבוד אהובי אחי היקר מוהר"ר … שליט"א.
הנה בעוד ליל, זכינו במנין טוב לומר סליחות, ועברתי לפני התיבה, והיו לי נסים גדולים על קיום המנין הזה, אינטערוועגנס, בהרי הקפרטים, ומי יודע כמה זמן לא הזכירו את שמו יתברך במקום ההוא, והכל בדרך לארץ ישראל, בדרך לצדיק האמת מיחידי הדורות, שצוה עלינו לבוא אליו על ראש השנה, ואלו הם ימים גדולים וקדושים, שאנו מצטרפים אל אומרי הסליחות, ואומרים י"ג מדות הרחמים, ואין אתנו יודע עד מה גודל השעשועים הנוראים שעולים אל השמים מהתחינות והאנחות של נשמות ישראל בעת כזאת, וכבר אמרתי פעם, שהמנהג שהשמש נוקש בתריסי הבתים: שטייט'ס אויף צו סליחות, ומעורר מן השינה, הוא סוד גדול מאד, שזה מה שקורה בעולמות העליונים, שמעוררים אותנו לקום לסליחות, לקום דייקא, לשון תקומה וקוממיות, התנערי מעפר קומי, רב לך שבת בעמק הבכא, בואו לסליחות, השם יתברך רוצה לסלוח לכם.
בשבת קודש הזו, שהיתה שבת סליחות, דברתי הרבה עם הנוכחים מענין שהקב"ה יזם את מעמד הסליחה הזה, והוא רוצה בסליחתינו יותר ממה שיש לנו שכל להבין ולרצות את הסליחה האלוקית, שהיא פלא פלאים, פלא שאינו מובן, ושאין כמותו בעולם, שהוא מחזר אחרינו, כביכול, בזה שהעמיד צדיקים וחכמי אמת שיורו לנו לומר סליחות, והרי זה כמו מורה בבית הספר, כביכול, שרוצה שלא להעניש לגמרי את התלמיד הסורר, משום שחפץ בהפסקת המלחמה אתו, כי כל ענינו של המורה שרוצה לעצב את דמותו ולחנכו, ומה בצע לו שיענישנו? כן הדבר, כאשר כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, כי הוא ביקש זאת מידינו לבקר בהיכלו ובחצרות קדשו, וזה דבר נורא למתבונן, שענין הסליחות הוא קרבת אלוקים מצידו יתברך, הכנה לימי הדרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב.
חשבתי על איזה ענין דק, שאנו אומרים בסליחות "חלים כמבכירה מעברת משאיך", ופירוש מבכירה ידוע, היינו אשה היולדת לראשונה וזהו עובר בכור שלה, לכן נקראת 'מבכירה', ובודאי פחדה איום ונורא בפעם הראשונה, ואם כל לידה אינה דבר פשוט כלל, בפעם הראשונה זהו פחד גדול מאד, ואנו מתחלחלים ופוחדים מהכעס האלוקי כביכול, שהוא לשון "עברה", והמשא הגדול של העונות שלנו, רחמנא ליצלן. וחשבתי, שהמבכירה הזאת, אע"פ שהיא נתונה בדמיונות של פחדים מובנים וכו', אבל יש לה גם מחשבה של תקוה לילד חמוד ובריא, שעיניה נושאות אליו זה כמה, וכמו כן אנו, שאף שאנו מפחדים מאד מעברת משאו, כמבכירה ממש, אבל עם זאת, יש לנו תקוה טובה שהוא נותן לדורשיו, וחלום אמיתי של התפייסות מוחלטת וקבלת תשובתינו בשלימות, אשרי העם שככה לו.
אהובי אחי, אני מבקש ממך מאד מאד, שתתגבר בכל עוז ותעצומות, שלא להשבר כלל מענין המניעות על השתתפותך בקיבוץ ר"ה באומן כמו אלפי אלפים מאנ"ש, שנמנעה הכניסה מהם, מחמת התפשטות מלכות הרשעה וכו', בודאי שזה עצוב מאד, אבל בשביל זה יש לנו שייכות אל רבינו ז"ל, שאמר מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ואם השם יתברך כך רוצה – זהו סימן שהוא רצונו יתברך, והוא לטובה גמורה, ואף שצריך להתפלל על זה ולקרוע שמי השמים לביטול הגזירה והסיבה לגזירה וכו', אבל צריך להיות בשמחה, ותשנן זאת כל הזמן, וגם תדליק כלי זמר, לחטוף ריקוד טוב בשמחה רבה שהנה הנה מגיעים הימים הנוראים המאירים, והולך להיות טוב מאד מאד, ותהיה שנה טובה ונפלאה, ולא להכניס בדעתו שום עצבות ומרירות, שבזה עצמו אתה עובר על דברי ודעת רביז"ל שהפליג מאד במעלת ונחיצות וחובת השמחה, ובפרט בענין ר"ה, שעליו נאמר: אכלו מעדנים וכו' כי חדות ה' היא מעוזכם. המעוז והכוח שלנו הוא החדוה והשמחה בהשם יתברך, ומשמע מדברי רביז"ל, שזה קאי על הר"ה שלו, ונמצא גם להפך, שבזמן כזה, השמחה מביאה את אור רביז"ל למציאות שלך, ותזכה להיות אצל רביז"ל בר"ה.
אורות גבוהים נשפעים כעת על נשמות ישראל, ואסור להיות בקטנות כלל, בעידן כזה, כל דיבור שאתה מדבר להשם יתברך, ערכו שוה פי כמה מבשאר ימות השנה, כי מאירים בעולמות קדושים שלש עשרה מדות הרחמים, ונמשכת הארה גדולה של רחמים על כל אחד ואחת מאתנו, לחשב חשבונו של עולם, כדי שננקה את עצמנו מכל הכתמים שדבקו בנו כל השנה, וכל השנים וכו', אשר פחד ופלצות נפלו עלינו כשאנו נזכרים איך אנו נראים, רחמנא ליצלן, וכמה עלינו לשבח לאדון הכל על התשובה של אלול, ועל ענין ר"ה ויום הכיפורים, שאז אנו מתעוררים מן השינה לעשות רצונו יתברך, ופתאום אנו רוצים להיות טובים… להתנקות מן הלכלוך והזוהמה שדבקו בנו כל השנה, כמה שמחה גדולה ועצומה צריכה לאפוף את כל כולנו בעבור החסד הגדול הזה, שעשה אתנו השם יתברך, ומי שלא שמח בזה – הוא חסר לב מרגיש של אור אלוקי, וזה ברור.
ותדע, שאחר שעשית את כל מה שעשית למען הציון הקדוש, הרי שבודאי בהיותך מתפלל בקיבוץ של אנ"ש בראש השנה, אתה תהיה אצל רבינו ז"ל ממש, ותקבל על עצמך את 'עול' ההתקרבות אליו מעתה, שתחזק את עצמך להיות מקורב באמת לרבינו, עם כל המשתמע מכך, בלי תירוצים והתחמקויות, כי כבר עוברים הימים והשנים, ואנו ישנים את שינת חיינו, ומתי נתעורר אם לא עכשיו ברגע זה דייקא? והמחשבות הפנימיות על נקודת ההתקרבות לרבינו ז"ל ינסכו בך טללי נוחם ועידוד על השעה הקשה הזאת, פתח פיך לקרוע שערי שמים בתפלה על כל הענינים.
בברכת כתיבה וחתימה טובה
און א גוט געבענטש יאר.
שלמה ברוך בן רבקה