על חובות ועוד שאר ירקות
כ"ג טבת תשפ"א
כשיש לנו הרבה חובות, זה סימן שאנו קשורים במה שלא שלנו, אנו משועבדים לאחרים, אין אנו ברשות עצמנו גם אם ההלוואה מחייכת או אפילו רדומה לעתים, האסונות הכי גדולים שלנו התחילו בנגיעה של מות בעולם הזה, הוא גובה מחיר יקר עבור המשתמשים, כל מי שנגע – שילם, והתשלומים הם לא תמיד הוגנים, משום שהרצון שלנו הוא הפקה אחרת ממה שרוצה המפיק, אז זהירות במשא ומתן עם המאפיה שנקראת עולם הזה, אף אחד לא אוהב אותך פה, הכל אינטרסים, אתה יכול להשקיע חיים שלמים ולקבל אפס יחס, כי כך מנהגו של עולם, מנהגו הבריא אגב, אבל אם אתה מתחיייב – אכלת אותה, כי באמת חובות זה לא רק כסף, זו אחריות יתר, זו אחיזה מגוכחת במה שלא ניתן לאחוז, משהו דמיוני כזה, פיקציה לגמרי, מה אנו יכולים לעשות בעולם הזה, שממש מתנהל בלעדינו, ובאמת לעולם לא יכולנו לתכנן אפילו את המחר, ואפילו את ההווה לא, אז כשאנו נכנסים לחוב, אנו מצהירים על שייכות בהנהלה, מי שלא מנהל לא מתעסק בכספים, אולי כבלדר, אבל לא כלווה פעיל ודואג כל כך, תנו לבוס להתנהל ולנהל אתכם, מה הילדות הזו להתערב, זו עניות ממדרגה ראשונה, הצורך בכסף הוא צורך נואש, לחיות למרות, תחיו לפי מה שנותנים לכם, אל תכנסו לחובות, חובות הם אשליה, הם לא חיים בכלל, הם חיים בהשאלה, חיים של מישהו אחר, אסור לחיות כך, כי אי אפשר לחיות כך, אפילו הלואה קטנה, נגיעה, היא הרוע בהתגלמותו, כי חיים זה כזה דבר יקר, איך אפשר לקחת מאחר חיים, ולהבטיח לעצמך שאתה משלם פונקציות של חיים יקרות יותר, סתם כי בא לך עכשיו, הזהרו מהאחיזות השקריות הללו.