מוצאי ראש השנה תשפ"א.
לכבוד האברך היקר והנעלה מוהר"ר ר' …. שליט"א.
הנה עברו עלינו שני ימי ראש השנה הקדושים, בעיר הגעגועים אומין יצ"ו, בשנה קשה כזו, כשרוב כלליות אנ"ש חסידי ברסלב לא זכו להגיע לשם, ואלו שהגיעו מרגישים מליונרים, ושלוחי ציבור של כלל נשמות ישראל, ובפרט אנ"ש היקרים שעברו ממש מאורעות קשים בדרך לאומן, והיו בלי אכילה ושתיה ושינה ימים רבים, ואחר כל זה לא נכנסו לפני ולפנים, ואתה ביניהם, ותדע, שבודאי נחשב שהייתם באומן בלי ספק, כי העיקר הוא הרצון וההשתוקקות, הגעגועים והכיסופים, שלכאורה זה מה שרצו מאתנו בשנה הזאת, ועלינו ללמוד את השיעור הזה היטב, לחיות ככה את כל השנה, עד ראש השנה הבא, ברצונות ובכיסופים עצומים להשם יתברך, לרצות להיות טוב אמיתי, להאמין שיש בנו רצון פנימי להתחדש לגמרי, פשוט להיות אנשים אחרים לגמרי, ובמחשבה שניה, זה לא אנשים אחרים, זה אנחנו ממש, יש בנו רצון פנימי לעבוד את השם יתברך, רק שאיננו יודעים על כך כלל, אנו מזהים את עצמנו עם הרע שנגס בנו, אנו חושבים שאנו רוצים להיות לא טובים, זהו השקר הכי גדול שיש בעולם, זו הסתת הבעל דבר, זו ולא אחרת, הרי איך אנו נראים בימים הנוראים? מלאי כיסופים אמיתיים להשם יתברך, אז לאן הם נעלמים ברבות העיתים והזמנים? זהו, שהם לא נעלמים בכלל, אנו מלאי רצונות פנימיים, רק מה עושה הבעל דבר? רוצה שנסתכל על הרצונות הללו ככאלו שלא מספקים אותנו כלל, ואין בהם צורך אמיתי בחיים הרגילים של כל השנה, זה טוב להתרגש בראש השנה וביום הכיפורים, אבל לא בחודש תמוז, אז צריך להיות נורמלי לחלוטין וכו', אבל האמת היא, שאנו לא יודעים איזה מיליונרים אנחנו, שיש בנו רצונות עזים וכמיהה אמיתית ופנימית לרצות את השם יתברך באמת, וזו מתנה עצומה מאת השוכן במרומים, שרוצה בתשובה.
אהובי אחי, הנה ימים באים, עשרת ימי התשובה הקדושים והנוראים, שעליהם נאמר: דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיות קרוב, הם ימי קרבה לאלוקות, הם ימים טובים באמת, שאין יותר טוב מהם, בעת אשר בוראנו שוכן בתוכנו ורוצה אותנו קרובים וסמוכים אליו, וכבר ידענו שהוא כל יכול ומה שרוצה שיהיה – כך יהיה, ואף שנתן את כח הבחירה, שאנו יכולים חלילה לדחות את ההתקרבות הזו שלו, אבל בפנים בלב נשארת היכולת הבסיסית להתקרב אליו יתברך, ובשעתא חדא וברגעא חדא מתקרבים אל השם יתברך, אם רק רוצים, ואם רק מודעים על הרצון הזה, מודים עליו ומתחברים אליו. כי באמת אין צריך שום דבר אלא רצון, אבל שיהיה רצון מודע, שאנו צריכים להודות בכך שיש לנו רצון להתקרב אליו חרף כל התירוצים וההצטדקויות, כי אין שום דבר בעולם חוץ מאלוקות, אין טוב אלא קרבת אלקים, כאשר אדם חווה את זה באמת – גם כל חושך לא יחשיך ממנו.
מה אומר לך, הראש השנה הזה היה מיוחד מאד, ממש הרגשתי כל מיני התנוצצות אלוקות, אהבה עצומה מקודשא בריך היא, הבנתי כמה נשמות ישראל חשובות בעיניו, אם היית רואה מה שהלך בציון הקדוש בערב ראש השנה, איך היו הבכיות הנוראות של התרגשות מקרבת עמו ישראל ברחמים אליו יתברך, ואיך שכל אחד היה בטוח שמהיום והלאה יהיה איש כשר, תאמין לי אחי, שבזכרי כל זאת, עולות דמעות בעיני, איזו מתנה טובה נתן השם יתברך לנשמות ישראל ששלח להם מושיע ורב, צדיק אמת, קודש הקדשים, שבזכותו ובכחו יחזרו כל נשמות ישראל אל הקב"ה, בבחינת "ותקוה טובה לדורשיך", שכל מי שדורש את השם יתברך, שתהיה לו תקוה טובה לשוב אליו יתברך, והשם יתברך יפשוט את ידו לקבלו בתשובה, זה דבר נורא שמתרחש מול העינים בציון הקדוש באומן, כאשר אתה לבד ידעת היטב.
אבל על עצם הענין שרוב רובם של אנ"ש לא זכו השנה לבוא אל המקום הקדוש להתעורר שם דייקא בתשובה, הוא שיעור גדול ועמוק, ויש בזה רזין דרזין, שאין הדעת יכולה לסבול, וצריך להיות בשמחה עצומה, אף כשנופלין מן המלכות, ובודאי הקיבוץ שלנו התפשט בכל העולם, והיה דיבור גדול על "רעבינס ראש השנה" שאין דבר גדול מזה, וכל העולם כולו תלוי בראש השנה שלו, ולכן כל העולם כולו היה צריך לשמוע מן הר"ה הזה, ואף אלו שמדברים נגד הענין, הם גם חלק בעבודת הכתרת המלך שעושה הצדיק, כי העיקר שיש משא ומתן בעולם אודות הרבי, לידע, להודיע ולהוודע, שיש צדיק אמת בעולם, שמגלה לכולם שאין שום יאוש בעולם כלל, ובכל מצב ובכל עומק שאול אפשר וצריך להתקרב אליו יתברך, ואשרי מי שמתקרב אל זה הצדיק בחיי חיותו, כי עומק יסוד התשובה שמגלה רביז"ל, אי אפשר לתאר ולשער כלל, אשרי העם שככה לו.
בראש השנה חשבתי על המלים: "ובכל תן כבוד לעמך, תהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך", מהו ענין ותקוה טובה לכבוד ותהלה שאמר מקודם? אלא שזה עיקר גדולתינו ותפארתינו שיש לנו תקוה לשוב אליו יתברך, ומהי תקוה טובה? וכי יש תקוה שאינה טובה? אלא יש תקוה שאדם מקווה מחוסר ברירה, וזו היא התעלמות מהמציאות ומהמצב, שעושה זאת רק כדי לשרוד, אבל תקוה טובה, היא תקוה שרואים בעינים, וממש ממתינים בנחת שיתגשם הענין, ויהיה טוב באמת לאמיתה, כי הטוב כבר מובטח ומונח בכיסו, ועל זאת אנו מתחננים בימים הנוראים הקדושים, והלואי שתתקבלנה התפלות ברחמים.
ההכרח לסיים, אבל עוד נדבר הרבה בשנה הקדושה הבאה עלינו לטובה
הכ"ד אחיך
שלמה ברוך בלוי