זכור את ה' אלקיך
א' שבט תשפ"א
שעה של עברה וזעם אנושי, ושל שקיעה מוחלטת בחומר, אין אנו זוכרים את אלוקים חי, ונשכח מאתנו היסוד הדגול והגדול והנורא "אני אמרתי אלקים אתם", שאנו אלוקות פועמת בגופים, כביכול, ואין הדעת יכול לתפוש דבר עליון כזה, שאין שום מציאות מבלעדיו יתברך, ואנו נועדנו להנאה האלוקית האינסופית המתמשכת ואוהבת כל כך, ואין אנו רגישים מספיק להרגיש שאוהבים אותנו, ובנוהג שבעולם, הנאהב הנבגד שאין רואה קליטת אהבתו ההדדית – זועם הינו על חוסר הסימטריות בסיפור האהבה, שאחד אוהב מאד מאד, והזולת הנאהב אינו יודע מזה כלל, ואם ידע שאינו זולת אלא הוא הוא, כביכול, לא ידע מה לעשות מרוב אהבה לאלוקים חי, ואהבתו לא תסור ממנו לעולמים, כי הוא דבוק במקור האהבה העליונה, אין אהבה הזו אלא רדומה ומבקשת לצאת ולפרוץ, ועל כן אין מדת מלך אלוקים חי כמדת בשר ודם, כי מלך עלוב וסבלן הוא, ויודע נפש בהמתו, והוא ידע יצרנו כי עפר אנחנו, ואין עפר אוהב אלא אם מתעלה ומתפשט מעפרו, ואין העפר הזה אלא דמיונות וזכרונות, המעשה הנצחי הוא המעשה המחבר אותנו אל האלוקות, האומר שאין לו אלוהים הרי זה כאומר שאין לו חיים, משום שחייו הם אלוקות, וחייו הם אמונתו, ואור חייו הם האור האלוקי עצמו, וכשאדם משוקע בתאוותיו הרי הוא משוחד, ואינו יכול לשמוע אלוקות גם אם ירצה, משום שהיא זכה ונבדלת מכל וכל, ואין היא נגלית אלא למי שפותח את עיני שכלי נשמתו, שם נמצאות התשובות לכל התהיות של העולם, בלב הקדוש הכוסף אל בוראו, אל השורש שממנו נוצר, אהבתו ממתנת לנו מרגע הווצרנו, כי באהבה נפח את רוח אפיו הקדושה בנו, וקרא עלינו את שמו יתברך, ואף אם יהיה נדחנו ממנו מאד, הוא חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, הביטוי הנורא של חושב מחשבות לגבי האינסוף ברוך הוא, הוא ביטוי של עיסוק מתמיד של מחזר אחר אהבתו, ואין הוא מניח לאהבתו זאת להשמט ממנו כלל וכלל, ואהבתו לא תסור ממנו לעולמים, ברצותינו או שלא ברצותינו. אך מה עושים, כאשר הדיבורים הללו נראים כתלושים מן המציאות הגשמית, מהריאליות בה אנו נתונים, וכי אפשר לבאר ענין עמוק כזה למשיגי הגוף, אינו אנו מדברים כמוכיחים בשער וכאוחזים בשרביט האמת, אנו מספרים את סיפורינו האמיתי, את החוויות האמיתיות שאנו חווים בקרבת אלקים חי, זו ההשפעה הגדולה ביותר שאנו נדרשים אליה בשליחותינו בהאי עלמא, משום שאנו נדבר אודות החויה שלנו, להורות שיש אמת כזו בעולם, אמת אמיתית הרואה את אלוקים חי נוכח בעולמנו ממש פנים אל פנים דיבר ה' עמכם, הנוכחות האלוקית ממתינה להזמנת הלב שלנו, אם אנו נרצה בחיים אחרים, נטולי אלוקות, הרי זה מה שיהיה לנו, אבל ממש לא בטוח שאת זה אנו רוצים, לחיות כיתומי נשמה הקרועים מאיזור הנוחות הטבעי שלהם, הרצון הפנימי שלנו הוא האלוקות, אך מה שחסר פה בסיפור זה הדיוק, כשאדם מדייק את מעשיו, לפי האמת שבלבבו, הוא יכול להמשך אל האהבה הנוכחת של אלוקות.