בעזרת השם יתברך, יום שני לסדר האזינו, צום גדליה תשפ"א
לכבוד אהובי אחי היקר ר' …. שיחי'
הנה פנינו מועדות לשנה חדשה, והנה אנו מתענים ביום לאחר ראש השנה כדי להגביר הרצון שלנו אליו יתברך, ולהורות לו יתברך, ובעיקר לעצמנו, שאנו עושים אך ורק טוב מעתה, להיות אנשים כשרים באמת כרצונו יתברך, להפסיק את כל השטויות שלנו, וביניהם דברים בלתי רצויים ממש, והם גם בלתי רצויים בשבילנו, ואין לנו חפץ בהם, מחמת שאין הם עושים לנו טוב כלל, ועיקר הטוב הוא להיות סמוך וקרוב אליו יתברך בכל לב וכל נפש, שזו היא עבודת הימים הקדושים, שאנו עוסקים להגדיל המלכות שתהיה נעשית פרצוף בפני עצמה, ואנו ממליכים את שמו יתברך עלינו בכל יום ויום, ואלו העשרת ימי תשובה, הם ימי רחמים נוראים, שהקב"ה, כביכול, ממציא את עצמו אלינו והוא רוצה בנו באמת, והוא מתין ומצפה, כביכול, אלינו שנעורר את עצמנו בתשובה גדולה אליו יתברך, לשוב באמת מכל השטויות וההבלים של האי עלמא שפילה ולמשוך את עצמנו אל התכלית, כמו שאמר רביז"ל, שהעולם הזה אינו כלום רק למשוך את עצמו אל התכלית, ומהי התכלית? היא סוף כל אדם, שיצטרך להפשיט את הגוף מן הנשמה, ולהתדבק בו יתברך, שהוא מקור כל השעשועים והתענוגים שאין עוד מלבדם, וכל מה שאנו רואים בעולם, מלא תענוגים גשמיים וכו', הכל הוא רק נובלות וזכרון מעצם התענוג האמיתי, אלא שאנו חולים ואין לנו כוח וכלים להבין את עומק הענין הזה, לכן אנו הולכים ותועים בעולם ומחפשים דברים שישמחו אותנו, ואיננו זוכרים, שבעצם, הכל מונח לפנינו, חיים רגועים ואמיתיים, חיים של אור ואהבה, חיים של עומק הדעת – להכיר את מה שלפנינו, ומה אנו עושים כאן בעולם, ומה התכלית מכל החיים האלו.
אהובי אחי, חשבון הנפש הוא חובה גדולה לכל אחד, ורביז"ל קורא לזה ישוב הדעת, כי כשהדעת מבולבלת, אי אפשר לחשוב על שום דבר ישר, והכל הולך בעקמומיות, ועיקר הישוב הדעת הוא התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, שאז אנו חושבים תמיד חשבונו של עולם, כמו המשנה למלך שהיה מצעק מעומק לבו – היכן אני בעולם, ווי האלט איך אין די וועלט… שהכל כל כך מבולבל, והחיים עפים וטסים, ואין אתנו יודע עד מה, מי מה ואימת וכו', והעיקר לחטוף טוב אמיתי ונצחי, לחשוב שהרגע הזה שאני חוטף בו איזה טוב רוחני הוא רגע נצחי, אני הופך את החיים שלי לחיים נצחיים, כי אם אין עושים בהרגע הזה איזה טוב, מה ישאר מהרגע הזה? ולמה חיינו את הרגע הזה? כלום. אבל כאשר החיים מקבלים מימד של נצח, שאנו יודעים למה אנו חיים, ומה המטרה שלנו בעולם הזה, ובשביל מה אנו חיים וכו', הרי שכל מה שאנו פועלים בעולם ברוחניות, הוא בשמחה עצומה, כי איך שלא יהיה, כל מה שעושים טוב, אינו נאבד לעולם, כמו שמובא בזוהר הקדוש, לית רעותא טבא דאתאביד קמי מלכא, והכל נשאר נצחי, ואפשר לעשות תשובה על הפרטים שאינם מתוקנים בכל המכלול של הטוב הנפלא הזה, כי ברוב רחמי ה' ובחסדיו הגדולים, ניתן לזרוק תיקונים אל המקומות הצרים והדקים, עד שזוכים להיות מתוקנים לפניו יתברך, ועצם הדבר שיש בעולם דבר כזה – עשרת ימי תשובה, אמור לעורר אותנו לשמחה גדולה, שהקב"ה רוצה בתשובה, והוא מחכה עלינו ורוצה שנהיה טובים ויהיה לנו את הטוב הגמור בזה ובבא לנצח.
אזור עוז אהובי אחי, ותתן את עצמך אל מדת התשובה, שהוא תדר מאד גבוה בחיי האדם, כי ברגע שאדם מחליט בדעתו לעשות תשובה, ולהפנות עורף מכל הרשעות שלו, ומכל הדברים שעברו עליו, ורוצה ממש בחיים חדשים, מנוקים מכל עון ומדובקים ביראתך, מיד מתעוררים רחמים רבים ממקור הרחמים, להושיע ולתקן את האדם הזה, שמבקש את קרבת אלוקים, וזה כל הענין של רביז"ל, וענין הראש השנה שלו, שמוריד את המסכות מן האדם, שהוא חושב בעצמו שאין לו כבר תקוה לשוב עדיו יתברך, אך כשנכלל באור הצדיק, בבחינת אור צדיקים ישמח, ונכלל בקדושה הגדולה של התקבצות הנפשות שיש להם כיסופים לשוב אליו יתברך באמת, אף שלעת עתה אין מעשיו עולים יפה כלל, אבל רחמנא ליבא בעי, וככל שהלב של האדם מלא על גדותיו בכיסופים, רצונות, כמיהות וגעגועי נפש עזים, בבחינת: "אשובה ואלכה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה", כאשר הנפש מרגישה שלא טוב לה המצב הזה, והוא מצב שאין יכולים להשאירו כלל ככה, הרי שמיד מתעוררת האהבה העליונה להושיעו ולתקנו. ואף אם הוא בשפל המצב שאין לו שום חשק לשוב אליו יתברך, הוא מקבל את החשק מהנחשק הגדול, וזוכה להתעורר גם הוא בתשובה, דוגמת מה שרביז"ל אומר לגבי אמירת תהלים (לקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן עג), שיש כאלו שאינם יודעים את השער לתשובה, אבל על ידי אמירת תהלים זוכים לזה, כי באמירת תהלים נכלל אדם בשמחת הנשמה בדבקותה בו יתברך, ועל כן עלינו לקבל על עצמנו לעשות התחלה חדשה גם בענין זה של אמירת תהלים, להרבות בכל יום באמירת תהלים בכוונה ובדבקות, כמה שאפשר, איזה מזמורים פה ושם, מלבד התיקון הכללי, ואז נזכה שיפתח לבנו הזונה לשוב אליו יתברך באמת מתוך רצון והשתוקקות אמיתיים.
היום הוא יום הנסיעה שלנו לארץ הקודש, חזרה לביתינו עם המטען שקבלנו באומן, אבל שתדע, שהרבה מאנ"ש שכן זכו להכנס לאומן ולהיות בר"ה על הציון, הרגישו בעצמם שהם שלוחי הציבור לעשות תפילות זכות בעד כל מי שלא זכה חרף המסירת נפש הגדולה וכו', וגם אני הייתי שלוחך להתפלל בעדך, בעד הענינים הנצרכים לך, אבל אתה אחי, אל תהיה בטלן כלל, אלא תרבה ותפציר בתמימות ובפשיטות בתפלה וזעקה אליו יתברך, כי יפה תפלת האדם לעצמו, שהוא מרגיש את הכאב ואת הצער, והקב"ה שומע תפלת כל פה עמו ישראל ברחמים, וצריך המון אמונהה ותמימות לזה, שהנה אני אומר תפילה והקב"ה שומע אותי ומקבל התפילה, וכך תזכה לראות נוראות נפלאות מה שיעשה עמך הקב"ה.
הכ"ד ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי