הסיפור של החיים
ב' שבט תשפ"א
ואתם הדבקים בה' כולכם, חיים אתם כולכם היום. מלים נוראות אלו היוצאות מפי הגבורה בקדושה ובטהרה עשויות למוטט את המתבונן הכי אדיש, הדבקות באלוקים חיים היא עוצמת הקשר שלנו עם החיים, אלו שחולפים לידינו במהירות, והביטוי היחיד שלהם הוא משכנתות ושאר ענינים סאחיים לא חשובים בכלל, והחיים מה הם? ואיפה הם? ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום, חיים שיש בהם מן הנשימה האלוקית האלמותית, הם חיי נצח מושלמים, כאשר החי – חי חיי עדי עד, הדבקות בחי החיים ממשיכה חיים על הדבק, ומביאה את האדם לדרגות נעלות של חיים, נשימת חיים של הדבוק אינה נשימת החיים של העולם הזה' ניק, כמה אפשר להתעסק במעטפת, נו, כבר הבנו שכל עץ שבעולם מרמז איזה ענין אלוקי גבוה, ואנו כבר יודעים שכל המעטפת שנקראת עולם הזה, היא אכן, רק עולם שאנו חיים בו, אבל המשמעות איה היא, היכן הפנימיות האלוקית שהיא הסיבה לכל הדבר הזה, הצרחות המחרישות את אוזן הנשמה של העולם הזה, הן צרחות של ילד מפונק שבאמת חושב שכל העולם שלו, וכולם נועדו בשבילו, העולם הזה סוחב אותנו למשמעות רדודה של כאן ועכשיו, זו סכנה גדולה למהות, כי אם כל הסיפור זה להנות קצת, ולסבול תוך כדי כל כך הרבה, מה זה? אנו רוצים הנאה מושלמת, מגיעה לנפשנו החמודה אור של הנאה מתמדת, אינסופית, מתמשכת והולכת ואינה מסתיימת לעולם, דבקות מביאה את זה, לא דבקות באלוהים אחרים דמיוניים, שאפשר בטעות העון לייחס זאת לאלוהים חיים, אלא דבקות באור האהבה העליונה, בשמחתם של ישראל, בשיא הפנימיות של החיים… ננסה נא לעשות משחק של דבקות, היינו שנתחיל לנשום נשימות עמוקות, מתוך חקיקת המוח שהנשימה הזו היא אור אלוקי ממש, ונראה שזה בכלל לא משחק, כל אדם יכול להיות דבוק ביוצרו, במקום שהוא נמצא שם, אין האור האלוקי מחשיך לעולם, כי אם הוא מעניק חיים – הוא מעניק גם דבקות, כי אין חיים ללא דבקות, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
הוספת הרב ברייטקוף
נמצא לפי זה, שיש לנו מבחן חותך במה אנו דבקים. אם 'חיים הם למוצאיהם' מצאנו – אות הוא כי אנו דבקים בחי החיים. ואם ח"ו להיפך – להיפך.