כאשר נרצה להתחבר אל הטוב
ג' שבט תשפ"א
עוד לפני שנגדיר מה זה רע ומה זה טוב בכלל, ואיך מתחברים באמת לתדר המנחה זאת, האם באמת כשאנו עושים מעשים לא מתוקנים זה משהו שבא מעצמיותינו הלא מתוקנת, או שזה עדיין בתחום הלמידה והרכישה, שאנו רוצים לברר מהו טוב, אבל לא באמת מאמינים כעת שהאקט שאנו פועלים הוא אינו טוב, או שהאמונה שלנו בסדר, כך אנו נוטים לחשוב בדרך כלל, אז איפה באמת הבעיה, אפשר לומר, כי התהוות אדם, למרות שחל עליו איסור לרע מרגע היותו בעולם, אבל התדר המתהוה שלו, הוא כאשר ימלא את עצמו באור, ימאס ברע ממילא, המלחמה היא על הכנסת האור פנימה, לא לשכוח את הזירה הזו, כי היא העיקרית, והוליווד תייצר, בחלוף השנים, יותר מדים נאציים מאשר התופרים המקוריים, כי הזיוף הוא כל הסיפור של החיים שלנו, כשנפסיק להיות מזוייפים, נהיה כני לב, ורחשי לבנו יתאימו את שפתותינו, וגם אם נשתוק, לפחות לא נאמר את ההפך, כי צביעות כבר לא תשרת אותנו, אנו נכסוף אל איזו אמת לא שופטת, אמת מיישירה מבט. מכירים את המחנך הזה, שקולו הבוטח גורם לך לבצע או להתחנך, גם אם אתה לא מסכים, זו כפיה של לחיצה לקיר, זו האמת ואין בלתה. האמנם? כך המחנך של הלב שלנו דיבר? אז אנו במצב טוב, יש אבל את המחנך שנמצא פה בשביל להביא לחם וחלב הביתה, אנו כלי המעבדה, בסיום היום, הוא בשלו ואנו בהתמודדות שלנו, מישהו פה חינך? אולי הגביל, אולי שלט, אבל איפה החיבור, העומק של האמת הפשוטה, המדברת בלי שכנועים וערבי סמינר של תשובות ממש לכל שאלה. אוקיי, אז בוא נגיד שאנו יודעים באמת מהו טוב ומהו רע, אנו מחוברים חזק לחינוך שלנו, יש בנו אפילו הכרת האמת, אבל כשאנו נפגשים עם זה בחיי המעשה, האם אמת יכולה להזיז משהו, היא כה שקטה לפעמים… פתאום כשצריך אותה, היא שותקת, בוגדת בברית הנצחית שבינינו. הקשר שלנו עם האמת, בתרגום הזוגי, הוא הזוג שיודע לא לערב תחומים, אוקיי, אם אתה הגבר בבית, עזוב אותי מהריצה לבנק ושלל מטלות, אני במטבח וזהו. וכן להיפך. הקשר עם האמת שלנו, היא מאד אמביוולנטית, מצד אחד אנו דבקים בה, אבל לא חינכנו אותה, שאם הגבר לא בבית – מותר גם לך לגרום שלא ישרף הבית, באיזה צעד אקטי גם. האמת מחונכת לשתוק, כי אנו מייחדים לה מקום רק במקום הטהור שלנו, כאילו במטבח אולי, אבל בחיים הפעילים שלנו, במקומות הזירה הנכונים, אנו רואים איזו שהיא סתירה בין האמת למציאות, וזו הבעיה שלנו שגילדנו אליל בחצרנו, איזו אמת לא אמיתית, כזו שלא יודעת לבטא את שמה, אמת אמורה להיות שכלתנית, דוברת, דעתנית, גם אם היא שקטה ומרבה עומק, אך היא אמורה לתת מענה לחיים עצמם. והאמת מהי? הכרת הטוב והרע, ידיעת ההבדל ביניהם, חויית האושר בהפרדה הזו, ובזיהוי הנכון של מינונים משני הקצוות, אז לסיכום, או שלא… חייבים ללמוד על הטוב והרע שבערכים שלנו, בעומק הדעת, בסוג של אובייקטיביות מושאלת, וכאילו אפשר דבר כזה, אבל נניח שנעמוד על איזה בירור, כמה בטוחים אנו יכולים להעשות בעקבות הגילוי הזה, תיעוב הרע מתוך העצמיות שלך הוא חייב לבוא ממקום אמיתי מאד, אין אתה יכול להפסיק לכאורה לעשות רע אלא אם תתעב אותו מקודם, לא תוכל הסתכל עליו מכל שכן עשותו, ההתגברות ללא תיעוב מה רב שכרה, ובטח שופט הצדק לא יקפח תנועת כל בריה לטובה, גם כי לבה בל עמה, שכרה המושלם שמור לה בכנפיה, אך אין שכר זה מלמד את האדם, אנו חפצים בשכר הנצחי של ההיפרדות המוחלטת מן הרע מצד המהות, את ההגבלה ממנו כבר שמרנו, ונזכה ששמירה זו תתהדק ותתמשך, אלא שהוא, ערמומי שכמוהו, חודר אל הלב דרך רווחי הסורגים, ממלא את הוייתנו במשהו שלא הגדרנו כטוב, הוא מתנחל תחת השם של בעל הבית, לא אכפת לו להקראות מעתה בשם האויב בשם של 'טוב', אם זה שיווקי – למה לא?