בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר האזינו, יום חמישי של עשרת ימי תשובה תשפ"א.
לכבוד האברך החשוב, המשתוקק לשוב אליו יתברך – ר' … שיחי'.
אודות מה ששאלת אותי, איך זוכים לשוב בתשובה כראוי בעשרת ימי תשובה, מה אומר לך, אם הייתי יודע את התשובה לכך באמת, הייתי זוכה לשוב באמת, אבל מרחוק אנו יכולים להתחזק בכך, שעצם הדבר שאנו מאמינים בכוחם ובקדושתם של עשרת ימי תשובה – היא זכות גדולה מאד, ועל זה נאמר דרשו את ה' בהמצאו, שאנו צריכים לדרוש את ה', האם יש אלוק בקרבנו, כי זה העיקר, לזכות להכניס את הבורא יתברך בלבבו, כי שם משכנו יתברך, וכמו שאמר רביז"ל, וצריך להתעורר מאד מאד על נקודה זו, כי פעמים רבות, כאשר אדם נופל בדעתו מחמת כל מה שעובר עליו ברוחניות והוא מתעורר לשוב אליו יתברך, לעשות רצון קונו, הוא עושה רשימה על כל הדברים שהוא צריך לתקן, ואחר כך נופל מזה, והוא לא מבין איך זוכים באמת לתשובה האמיתית, ונראה, שהעיקר ללכת אל השורש של הכל, שהיא ידיעת והכרת הבורא, כמה גדול ה', כמה שייכת נשמה יהודית אל הקב"ה, עד כמה אנו יכולים ומסוגלים כן להיות דבוקים בו יתברך, וכאשר השורש של אדם מתוקן, אזי גם הענפים שלו מתוקנים, וכמו כן בענין הזה, השורש הוא הדעת והאמונה והדבקות, הענפים הם הפועל יוצא של כל זה, קיום ולימוד התורה והמצוות בפועל ממש, וכאשר אור ה" מאיר באמת בלב האדם, אזי הוא ניעור לגמרי מכל האבק של השטויות דהאי עלמא, וכאשר רואה שהוא נופל בכל פעם, אף שבודאי צריך לפרוש מן החטא מכל וכל, ולעשות כל מיני פעולות שבעולם לברוח מכל דבר שאסרה תורה עד מסירות נפש, אבל עיקר הענין צריך לחשוב למה יש בי כל כך הרבה פיתויים והתרחקויות מהשם יתברך, זה מחמת שאין אלוק בקרבי.
ואיך זוכים באמת להחדיר את הבורא יתברך בלב? הוא על ידי תפלה והתבודדות, שאי אפשר לדבר דיבורים אליו יתברך, אם אינו חושב בלב את הדיבורים הללו, ובזה שמרגיל את עצמו לדבר דיבורים אליו יתברך, הוא חי חיים אחרים לגמרי מכל אנשי העולם, כי אין אדם מדבר אל הקיר… אלא אל דבר מציאותי ממשי, שהוא השם יתברך בעצמו, וככל שחיים את החיים עם השם יתברך – הוא מאיר פניו אל האדם, כי באמת הוא מקור החיים, גם אם אדם נרדם רוחנית ואינו עושה כלום, הבורא חי מתוכו, כביכול, אך אם יש לאדם שכל דקדושה, הוא זוכה אל האור הזה המונח, בדרך ממילא, בתוכיות ובעצמיותו כמו כל נשמה יהודית, שהיא חלק אלוק ממעל ממש, וזו מהותו של יהודי, גם אם אינו יודע מכך, והזכיה הכי גדולה כשאדם זוכה להביט על השורש שלו, מי הוא, ומה הוא, והיכן עשתונותיו ועניניו ועסקיו, וכל חיותו.
בעשרת ימי תשובה אנו אומרים סליחות, ובמהלכם אנו אומרים: נחפשה דרכינו ונחקורה… מהי החקירה הזו? אנו חוקרים מי אנו בכלל, והאם אנו באמת רוצים לשוב אליו יתברך, וכאשר התשובה לא משביעה רצון, עלינו לענות לעצמנו את התשובה האמיתית – שאנו רחוקים מאד אף מרצון לשוב, ועל זה באות הדמעות של עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים הקדוש, דמעות של התפייסות, דמעות של אהבה, דמעות של קרבת אלקים, דמעות של שמחת הבן ששב לאביו, וזה כל סוד התשובה, כי אם אדם זוכה להוריד דמעות של געגועים אליו יתברך – הרי שהבורא יתברך יושב בלבו ומאיר לו את אורו, ולכל זה יכול כל אחד מאתנו לזכות – ממש בפשיטות, לישב ולחשוב הלוא יש אלוק בקרבי, מי אני בכלל, ומי הביא אותי לכאן וכו', ומשם לדבר אליו יתברך, בהשתוקקות אמיתית, בגעגועי נפש עמוקים, ברצונות "אמיתיים" להשם יתברך, שממילא קבועים ונמצאים בלבנו, ורק עלינו להודות בכך ולגלות זאת בפה ולשון, כמו שאיתא בתורה לא.
אשרי אדם עוז לך בך, אשרי אדם ששב בתשובה בחיי חיותו.
ההכרח לקצר מטרדת הימים
אוהבך נצח
שלמה ברוך בלוי