אור שאינו כבה לעולם
ב' סיון תשפ"א
אורו של הקדוש ברוך הוא הינו אור שמאיר בכל מקום, אין החושך יכול לגרום העדר לאור, לכן בכל מקום ומצב שאדם נמצא בו, הוא יכול להתחיל מחדש להאיר על עצמו מהאור הזה, ופלא הדבר אשר האור הזה בא לפעמים בהתלבשות החושך, כי יש מצבים קשים שהכל מודים שאין כאן אלא חושך ועלטה כפולים ומכופלים, וכל הקורא בשם 'אור' ומדבר אודותיו, נראה כמי שנסתתרה בינתו, איך תראה אור במקום חושך, אבל הידיעה הזו, שמכה כל הזמן בפנים, שכל החושך הגדול הזה הוא חושך של הסתרה ואינו חושך עצמי, היא יכולה להביא את האדם לתובנה פנימית עמוקה, שישנו אור, והוא נוכח ממש גם כשהחושך מנסה להשליט את כוחותיו במציאות. ואיך באמת יתכן לקרוא למצבי חושך בשם אור, והלא תמיד אפשר לדמיין דברים ולכנות דברים בשם, ולצאת לאחר הדמיון הזה כאיש שמח שאין לו דאגות, אבל אנו רוצים לקרב את הדבר הנכון והאמיתי הזה אל השכל, שידע אדם בבירור כי אין שום חושך בעולם כלל.
תחילת שינוי התפישה של האדם באה אחרי שהוא מלא כנות ואמת, והוא לוקח על עצמו את עול הבירור העמוק, כשאדם מתבונן במציאותו בעולם הזה, ואיך שנולד ונברא על ידי בורא שמפיח בו חיות בכל רגע, וכל אדם יכול להתבונן מעצמו על השינויים הפיזיים שבגוף שלו, ועל השתנות הגיל, ועל שבכל רגע יתכן משהו חדש שלא היה בעולם עם גופו העצמי ממש, ולפעמים אדם נפצע ורואה שהושחתה ידו או רגלו, והנה ימים עוברים והנה ידו ורגלו כחדשות לגמרי, כי הגוף התגבר עליהם, ונולד לו עור חדש, והמכה נרפאה וכו'. כמו כן בנפש האדם, כמה צרות עדו עליו, כמה הרפתקאות, ועם כל זה, כאשר עוברים הימים – נשכח הכל ואפשר להתחדש בכל פעם. ודברים אלו ברורים ונהירים לכל מי שחי בעולם הזה, ויש לו נסיון חיים, שההתחדשות אינה רק מידה טובה שצריך לסגל אותה בשביל לחיות יותר טוב, אלא ההתחדשות היא מציאות אמיתית שעוברת על כל אדם בעולם, ואם היה באמת זוכר את כל מה שעובר עליו לא רק בדרך של זכרון אלא בדרך של לחוות את הצער שהיה לו – לא היה יכול שיהיה לו קיום בעולם, כי לא היו לא כלים להכיל את הצער הגדול והנורא שעבר עליו, ואעפ"כ הוא אדם חי וחדש. כן הוא בענין החושך, הנה אנו רואים בבריאתו של עולם, ויהי ערב ויהי בוקר, ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת עז:).
וכן הוא במצבים הרוחניים של האדם, כאשר חשוך לאדם, הוא מאמין באמת בחושך הזה, ואפילו לפעמים נוטה להסכים עם מצבו ומציאותו, כדי שלא לשגות באשליות, הוא מבין שבאמת החיים הם אכזריים והוא חווה חושך בחייו…. אבל התעתוע הוא בכיוון ההפוך, האשליה כי חושך יכול להיות נצחי היא הזויה יותר מבעלי הדמיון אשר מתעלמים מהחושך. כאשר נדע באמת, כי אף שהריעונו מאד, והתרחקנו, ועיבינו את החושך הסמיך הזה סביבנו, אין הקב"ה כביכול 'מתרגש' מזה, הוא אינו מחשיך אורו מהאדם, והוא מוכן ומזומן כביכול, להמתין לאותו רגע בו יגלה האדם שאין חושך בעולם כלל, ובכל רגע נתון אפשר להתקרב לרבונו של עולם, ולהיות מחדש איש טוב ויקר, חדש ונוצץ, כתינוק קטן שלא חטא ודאי.