הבעל שם טוב: מי שנקי – לא רואה רע!
ב' סיון תשפ"א
מפעם לפעם נשמעת בעולמנו המוזר ידיעה מרעישה, שגילו מי הוא הפושע הדור, מתגלים מעשים שאנו לא מאחלים לגדולי שונאינו, לפעמים אנו נחרדים על המין האנושי שמסוגל לעשות הכל, אנו מצקצקים המון עם הלשון, יש בנו התחסדות כזו, כשאנו שומעים על מעשים מחרידים של פושע פלוני, אנו ממש צדיקים לעומתו, ותודו, זהו רגש נעים מאד… אבל צריך לזכור משהו אחד בסיסי, לא שחלילה צריך להתייחס בסלחנות לאויבי אדם אכזריים, אשר תאוותם אינה יודעת גבול, גם במחיר מרמס הזולת, וגם אם הוא ילד או ילדה קטנים, וכו' וכו', איני בא חלילה אפילו במקצת להמעיט מחובת ביעור הרוע כמה שאפשר והכי יסודי שיש. אבל…. בעולם הרוחני שלנו, עלינו לדעת, כי עולמנו זה, אינו סתם עולם לחיות בו. הוא בית ספר!
כל מה שאנו שומעים בעולם, רואים בעולם, נפגשים בעולם… הם שיעורים בשבילנו, כי אחרת, לא היינו שומעים את זה. והשיעור עצוב מאד, כי אנו לא ממש שמים לב שאנו בשיעור, כי אחרי הכל, המעשים הנוראיים המיוחסים לאותו רשע, מה לי ולהם? וכי עשיתי משהו? אז זהו שכן… אם הכניסו אותך לתוך השיעור הזה, אם שמעת את הדברים, נתקלת בהם, או שאיכשהו אתה בענין, זה בשבילך, בא ללמד משהו, ואתה צא ולמד… התבונן בעצמך כמה שאתה יכול להיות במודעות, לזכור שאולי גם אתה לא כל כך נקי… אולי לא בכזו עוצמה, ובטח שלא ברשעות, ואתה גם לא עובר על החוק, ואתה אדם טוב מאד, אבל לא סתם הכניסו אותך לשיעור… זה מה שאמרו חז"ל: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר? שהרואה סוטה בקלקולה – יזיר את עצמו מן היין! ולכאורה, מה הקשר? וכי אני סוטה? מה לי ולה? בגלל שראיתי על אותה אומללה את עונשה וחרפתה, עלי לקחת משהו לעצמי? כן! אתה, אתה נמצא בשיעור, הזהירו אותך באמצעות הסוטה – ברח מהיין ומהדרכים הדומות שהסוטה הילכה בהן.
ומעתה, גם אם נגנה רוע, לא נעשה זאת בלחיים סמוקות מאושר, תהיה לנו קצת בושה לפני יודע תעלומות, גם בבואנו לגנות חוטאים, ננסה לזכור, כי גם לנו יש מה לעשות תשובה, ואם צריכים לדבר ולהוכיח, אולי עם הבושה והענוה וחרטת החטא, הדברים שלנו יותר יתקבלו.
שימו לב מה הבעל שם טוב אומר:
מובא בספר הקדוש 'ערבי נחל' (פרשת לך לך) הַבַּעַל שֵׁם טוֹב אָמַר כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא נָקִי לְגַמְרֵי, וְלֹא פָּגַם כְּלָל מֵעוֹלָם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִרְאוֹת רַע בְּשׁוּם אָדָם, אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מֵרַע שֶׁיַּעֲשֶׂה שׁוּם אָדָם, כִּי לֹא יַזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִרְאוֹת רַע אוֹ לִשְׁמֹעַ שׁוּם רַע, וְלָכֵן כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם אֵיזֶה אִישׁ שֶׁעוֹשֶׂה רַע, אוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים לְפָנָיו מֵאֵיזֶה אִישׁ שֶׁעָשָׂה רַע, יֵדַע בְּבֵרוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ מִנֵּהוּ מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר עַצְמוֹ, וְאַף אִם הוּא צַדִּיק, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ קְצָת דִּקְצָת מֵאוֹתוֹ עִנְיָן, וְהִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רְאִיָּה זֶהוּ אוֹ שְׁמִיעָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב וּלְתַקֵּן הַפְּגָם הַהוּא, וְעַל יְדֵי זֶה יִשּׁוּב גַּם הָאִישׁ הַזֶּה הָעוֹשֶׂה רַע, כִּי הוּא תָּלוּי בּוֹ וְלָכֵן אֵין לְאָדָם לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ אַף שֶׁרָאָה אוֹתוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה, אוֹ שֶׁשָּׁמַע מֵאִישׁ מְהֵימָן שֶׁעָשָׂה עֲבֵרָה, דְּהָא מִזֶּה שֶׁהוּא רָאָה אוֹ שָׁמַע הַדָּבָר הַהוּא, מִזֶּה יִרְאֶה שֶׁמִּסְּתָמָא גַּם בּוֹ בְּעַצְמוֹ יֵשׁ מִקְצָת מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר, וּמוּטָל עָלָיו לְתַקֵּן אֶצְלוֹ הַדָּבָר הַהוּא, וְעַל יְדֵי זֶה יְתֻקַּן גַּם הָאִישׁ הָעוֹשֶׂה רַע וְכוּ'.
ועוד (רבי ייביי, תהלים כב): שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם רִיבָ"שׁ שֶׁאָמְרוּ לוֹ פַּעַם אֶחָד עַל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת, הֵשִׁיב הָרִיבָ"שׁ שֶׁבְּעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּעֲבֵרָה הַזּוֹ, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה מֵעֵין זֶה, בְּמָה שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם תַּלְמִיד חָכָם שֶׁדּוֹמֶה לְשַׁבָּת (עַיֵּן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פ' צַו דכ"ט ע"א) וְנִתְפַּשֵּׁט עֲבֵרָה זֹאת עַד שֶׁנִּתְגַּשֵּׁם וְעָבַר אוֹתוֹ הָאֶחָד עֲבֵרָה גְּמוּרָה שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת: