מכתב שבעים ושלשה
בעזרת השם יתברך, יום ראשון של חול המועד סוכות, אושפיזא דיצחק אבינו עליו השלום, תשפ"א.
ברכת מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, תומשך ותשיג את ראש ידיד נפשי האברך כמדרשו, מוהר"ר ר' …. שליט"א.
הנה היום אנו כבר יושבים בצלא דמהימנותא קדישא, ואנו שותים את מי הדעת של סוכות, שהיא דעת עליון נשגבה מאד, לדעת אותו יתברך, ולחיות את החיים כרצונו יתברך, והנה היום הוא האושפיזין דיצחק, שהוא מדת הגבורה, והוא נקרא יצחק עקידתא, אבל צריך לדעת, שהכל היה בשיתוף מדת החסד, כמו שאמר רביז"ל בתורה פ', שנתעורר הלב למסור הנפש על קידוש ה' בשלהובין דרחימותא, כי מגודל האהבה העצומה אל השם יתברך, כל העולם כלא נחשב מול אהבתו יתברך, עד מוכן להשליך את כל החיים שלו בשביל השם יתברך, וכל שכן נקודות התגברות של החיים, שהוא מוכן למסור נפשו, שזה בחינת עקידה שעוקד וקושר את עצמו אל השם יתברך, לבל יפגום בעולה תמימה שבו. ודייקא יצחק שהוא מדת הגבורה, הוא זה שמלמד זכות עלינו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שאמר להשם יתברך, פלגא עלי ופלגא עלך, מכאן ואילך חושבנא, שזה סוד סוכות, ראשון לחשבון עונות, וכן בימים נוראים זוכרים את עקידתו של יצחק, ונמצא שדייקא על ידי הגבורות הקשות יש המתקה הכי נפלאה.
ולצד אחד, שמחמת גודל החסד הנפלא, והאהבה העצומה שרוחשים להשם יתברך ולכל עניניו, מתגברים בכל עוז ותעצומות לעשות את רצונו יתברך בדיוק כמו שהוא יתברך רוצה, בתכלית ההתלהבות וההקפדה, בגבורות קדושות של אש ההתלהבות ויחוד בין אהבה ויראה באופן הכי נעלה, לרצות את השם יתברך באמת, לזכות למסור נפש על קידוש השם בחיי חיותינו, לרצות לפשוט את הצואר על כל פנים בדרך של קבלת עול, לעשות כל דברי התורה הזאת כראוי. והעיקר בשמחה עצומה, שזו הבחינה של אהבה הקשורה ביראה, כמו שכתוב יראתי מתוך שמחתי, וגם השם יצחק על שם הצחוק והשמחה, שהיא מקור האהבה, והוא פחד יצחק, להורות כל זה, שיש חיוב לייחד ולקשר את האהבה עם היראה, ובפרט שלכל המדות צריך את האהבה, כמו שכתוב בזוהר, שהחסד הוא יומא דאזיל עם כולי יומין, וכל זה הוא סוד הצדיק האמת, שגילה ענין ראש השנה, שהוא סוד פחד יצחק, וגילה את סוד השמחה, והוא בן השמחה האמיתי, שהוא סוד האהבה הקשורה עם היראה, וזה כל ענינו של רביז"ל, שכינה לעצמו בדרך לארץ ישראל כמה שמות וכינויים והשם יצחק היה עולה על הכל, כמובא. והוא המנחם והמשמח הכל, אבל הוא היה אוצר של יראת שמים, של פחד נורא מהשם יתברך, ומצד שני התחזקות נפלא שלא ליפול משום בחינה שבעולם, ומשום עבודה ונפילה, אשרינו שאנו יודעים מרבי אמת עמוק כזה, אשר אין לתאר ולשער גדולתו, ובאמת כל השומע יצחק, כי השמיעה היא סוד ההבנה וההתבוננות ואז יצחק, זוכה לשמחה וצחוק גדול, כי אור צדיקים ישמח, וככל שהפחד מהשם יתברך יותר גדול – השמחה על קרבת אלוקים לי טוב והדבקות בו יתברך, יותר גדולה.
עלינו להזהר שלא נהיה בטלנים, אלא צריכים שהיום טוב הקדוש הזה, יחולל נפלאות בלבנו, שנהיה מהיום והלאה אנשים אחרים, אנשים שהיו באיזה ארמון נפלא ולקחו עמם הרבה טוב, ויש להם אור בלבם, ואהבה גדולה בנפשם, להתקרב באמת אל השם יתברך מתוך השלמה גדולה, מתוך יחוד הנפש ודבקותה בו יתברך. וכל זה צריך לרדת לפרטים, לעובדה ולמעשה, איך זוכים ללמוד יותר טוב, איך זוכים להתפלל יותר טוב, להיות אנשים יותר טובים להשם יתברך, בנים אהובים וחביבים שלו, ההפך מבחינת בנים לא אמון בם. כי השם יתברך מאמין בנו, ולו חפץ וכו' לא הראנו כל זאת, להיות באמת קרובים אל השם יתברך יומם ולילה, בקריאת שמע שעל המיטה, בברכת המזון ובתיקון חצות, בהקפדה על שמירת העינים ושמירת הדיבור, ושמחת הנפש בקיום המצוות ובאהבה חברים.
לא ניתנו מועדות לישראל אלא לקרב בהם את בני השכינה אל השם יתברך, שנהיה מוארים באור ה', בית ישראל לכו ונלכה באור ה', לזכות לאור החיים האמיתי, שהוא האור של האמת והאמונה.
הריני כמקצר ועולה במקום שאמרו להאריך, ומפני קדושת המועד, אעשה שינוי ואסתפק בזה.
הכ"ד חברך אוהבך ידידך נצח
שלמה ברוך בלוי