בעזרת השם יתברך, יום רביעי של חול המועד סוכות, אושפיזא דאהרן כהנא, י"ט תשרי תשפ"א.
לכבוד אהובי, אחי ורעי, היקר והנעלה, האברך ר' …. שליט"א.
מה אומר לך, הלוא אנו נמצאים בתוך קדושה גדולה ונוראה, שאנו מסובבים בענני כבוד, זה סוד הדבקות הגמורה בו יתברך, שאין לנו מקום לפנות מבלעדיו יתברך, והענין הזה נגיש לכל אחד ואחד, בכל מקום ומצב שנמצאים בו כל אחד מאתנו, אנו יכולים לזכות לבחינת סוכה, שהיא סוד הדבקות בו יתברך. וכל זה הוא ענין רביז"ל, שעל ידי עצתו אמונה של תפלה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו מביא אותנו לרוממות כזו, אשר בכל פסיעה שאנו פוסעים בעולמו של הקב"ה – אנו מלחשים בשפתינו דברי שירות ותשבחות, תחינות ותפלות, השתוקקות וגעגועים, התרפקות והתחטאות לפני השם יתברך, שנמצא אתנו, עמנו ואצלנו. ובימי הסוכות אפשר לזכות להארה גדולה של קרבת אלוקים, תשובה מאהבה דייקא, שאנו רואים את עצמנו כל כך שלמים ונקיים על ידי ההתקרבות להשם יתברך בלימוד התורה וקיום המצוות, עד שאין אנו מסוגלים להעלות בדעתנו, איך אפשר לחיות חיים אחרים, חיים מנותקים מהאור, ומעולם תמהתי על בני העולם הרחוקים מהתורה והמצוות, וגם אלו ששומרים וכו', אבל אם הכל בדרך שאינה מתפעמת ורוגשת מכל הטוב הנורא הזה, איך הם חיים את החיים הללו, מלאי התמורות והנסיונות, אשר אין רגע בלא פגע ממש, וכל יום יש קללה שאין בחבירו, ולפעמים עוברים על בני אדם כאבים ופצעי נפש כאלו עמוקים, אשר כמעט נאבדים לגמרי בסערת החיים, ואיך יזניחו את המתיקות הגדולה של החיים, להפוך את כל מרירות החיים למתיקות נפלאה, ומתוק האור ממש, להאיר עיני האדם שיחיה חיי אמונה שלווים ורגועים.
הנקודה הזו של החדרת האמונה לתוך השכל, והשבתו אל הלב, הוא עבודת החיים שלנו, אין האמונה באה רק בקימוט וחרישת מצח בפנים של עובד וכו', אלא האמונה היא פשוטה בתכלית הפשיטות, בכל רגע שאדם חושב באמת ממציאות הוי"ה הוא מקיים מצוות האמונה והדבקות בהשם יתברך, ואף שעובר עליו מה שעובר, ולא בכל רגע בחיים הוא מוצא את עצמו מדייק לפי האמת שבלב שלו, אעפ"כ היכולת שלו למשוך את עצמו בכל רגע אל התכלית – זו מתנה עצומה שאין לתאר ולשער כלל, כי אין הרגע הזה שאני עומד בו שייך להרגע שהיה מקודם, כי בכל רגע נעשים ונארגים דברים חדשים, אורות מופלאים ממעשי בני אדם ומתנועות ההתקרבות שלהם אל השם יתברך, ולכן כל תנועה ותנועה של טוב צריך לייקר אותה מאד, ולא לחשוב, הרי היום הזה ממילא כבר אבוד, ואנו יכולים לחכות למחר וכו', אין זו האמת, כי בכל רגע האדם נולד מחדש, ואם יהיה מודע לזה – יוכל לעשות הרבה טוב בחיים, בלי להסתכל על העבר כלל, אלא על ההוה ועל העתיד, ובעיקר על ההוה, שכעת אני יכול להיות איש כשר לדקה אחת? את זה מה שאני הולך לעשות, ואין לי לא עבר ולא עתיד, כי אם הרגע הזה שאני חי בו, כי החיים שלנו הם בבחינת נסיעה, התעיף עיניך בו ואיננו, הנה לפני רגע היינו כאן וכעת טסנו ונסענו ואנו במקום אחר לגמרי, כמו כן החיים פורחים כצל צלו של עוף בשעה שהוא עף, ואין לנו באמת את הזמן הזה, שנראה לנו שאנו חיים בו, אלא הזמן עף וטס ואנו איכשהו נמצאים בתווך, ולכן כל תפיסה שלנו בחיים היא תפיסה נצחית, לאגור עוד דיבור של אמת, עוד תפילה של השתוקקות, עוד ענינים של תורה ומצוות, ואפילו מעט גם כן טוב, טוב ממש, לכתחילה ממש, ואם אפשר לקרוא רק פסוק אחד – לעשות זאת בשמחה של מצוה, שזיכו אותי לרגע של נצח, לרגע שלא יאבד ממני לעולם ועד.
אהרן הכהן, שהיום האושפיזא שלו, מה עשה? היה הולך לכל אחד ומגלה לו את הטוב של הקב"ה, ומקרבן לתורה, הוא ענין קירוב, פשוט לקרב, ואיך, על ידי שאמר להם איך שהקב"ה אוהב אותם, והוא בשלום אתם, ואין לנו שום מחלוקת עמו כלל, כביכול, ועל זה ידוו כל הדוויים שכל אחד ניסה להיות ערליכער איד בחייו, ולא הלך לו כלל, ועל כן נשבר ונתייאש לגמרי עד שאין לו שום תקוה שהוא יצליח אי פעם לכבוש את ההר הגדול הזה, אבל אם יעשה שלום עם השם יתברך, וכמו שאהרן עשה שלום בין איש לרעהו ואיש לאשתו, עשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי מניעת השלום הזה היא המניעה לכל השלום והאהבה שחסר בעולם, ועל ידי שמכניסים בלב אהבת הקב"ה עלינו – אנו יכולים ומסוגלים לאהוב כל בריה שבעולם.
המאחל לך חג שמח ומאיר
ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי