מכתב שמונים ושנים
בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר בראשית, כ"ה תשרי תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי ורעי היקר, הרב החסיד ר' … שליט"א.
היום הוא היארצייט של רבינו הקדוש בעל ה'קדושת לוי' מבארדיטשוב זי"ע, שהיה איש אלוקים קדוש שאין לתאר ולשער גדולתו וקדושתו, ופעם שמעתי בשם הרה"ח ר' שמואל שפירא זצ"ל, שאמר לאחד שכיבד אותו בסנדקאות ביום זה, שיקרא לילד "לוי יצחק", ואמר לו אשר בראשי"ת ראשי תיבות, ב'ארדיטשובער ר'ב א'ומר ש'בח י'שראל ת'מיד. וזה דבר נורא ונפלא, שזה רמוז בתיבת בראשית, כמו שכל מה שקורה ויקרה בעולם, וכל התורה כולה וכו' וכו', הכל רמוז בתיבה אחת של התורה הקדושה, וידוע מה שאמר רביז"ל, שאם על תיבה אחת יש ספר עמוק ונורא כזה "תיקוני זוהר", שכל אילי נביות לא יספיקו לבאר דיבור אחד מהתיקוני זוהר הקדוש, ואם על מילה אחת כן, וכן על מילה הבאה אחריה וכו', ומזה רואים את מעלת תורתינו הקדושה, שהיא עמוקה לאין סוף ואין תכלית.
והנה ידוע איך שהיה הצה"ק הנ"ל רגיל ללמד זכות על נשמות ישראל, וכמו שנשתרש שמו בין רבדי הציבור לכנותו בשם 'הסנגור', כי היה סנגורן של ישראל, וצדיקים אמרו, שנברא בשמים היכל מיוחד שהוא היכל הזכות, הכל מכח הקדושה של הלימוד זכות שלימד הרה"ק על כלל ישראל, וכן אמרו, שרק להזכיר את השם 'בארדיטשוב' מעורר רחמים בשמים. עמוד וראה והתבונן מה נעשה מאדם בזה העולם, שיכול בכוח קדושתו וצדקתו לברוא היכל חדש בשמים, וזהו ענין פנימי מאד, ועל כל פנים, עלינו ללמוד מזה לעובדה ולמעשה, כמו שכתב רביז"ל אודות העבודה הקדושה הזו בתורה 'אזמרה' וכו', ועיקר הענין ללמוד מזה כמה שצריך ללמד זכות על עצמו, כמו שכתב רביז"ל שם, כי זה גם עבודה בפני עצמה, לראות רק את הטוב בעצמו, ומכח ראיית הטוב הזה – לעשות תשובה באמת.
וסוד הענין הוא, שאם אדם רואה את עצמו מזוהה עם הרע, יש סיכוי נמוך שיפסיק לעשות מעשים בלתי טובים, משום שהזיהוי העמוק שלו עם הרע הוא זה שמכונן אותו ומביא אותו אל הרוע שוב ושוב, באמרו, שאם הוא כבר כזה רשע, מה כבר יעזור התגברות זו או זו, הרי הוא ממילא לא שוה שום דבר, אלו הם הרהורי היצר, שמחדיר באדם יאוש וחולשת החיים, אבל הצדיקים האמיתיים מלמדים אותנו, שעלינו ללמד זכות על עצמנו, ולראות את עצמנו בלי החטא כלל, בלי שום זיהוי והתקשרות אל דבר לא טוב, ואף שבעוה"ר עשינו את הרע בעיני ה', אך זה שעשינו זאת עלינו לשוב בתשובה שלימה, ועיקר התשובה לדעת שזה לא מתאים לנו כלל, אלא אנו נפולים ומושלכים ביד הס"מ, אבל עצם הענין לא שייך אלינו כלל, כמו שרביז"ל אומר בתורה ז', חלק ב', שאין עון שייך לישראל כלל לפי גודל דקותם וקדושתם, ולכאורה, הרי בפועל רואים שיש בישראל חוטאים ח"ו, אלא שעצם שורש ישראל הוא נקי מן החטא, וכאשר הביט הרה"ק לתוך השורש הזה, וראה שכולו הפך לבן טהור הוא, ואין שום רע שם כלל, בבחינת לא יגורך רע, אזי יכל להגיד בפה מלא את הלימוד זכות, שהיא הטובה האמיתית השייכת יותר לשורש נפשו של היהודי ממעשה כזה או אחר שעשה, ובזה יובנו כל הסיפורים המפעימים והמפליאים איך לקח את עצמו הה"ק הנ"ל אל עבודה כזו, ולתרץ כל מיני יהודים שהרשיעו בדקות ההבחנה בפלפול ותירוץ דחוק, העיקר שלא יהיה כרשע לגמרי ח"ו, ולא היתה זאת הלצה, כי אם אהבה גדולה שאהב את נשמות ישראל, וידע כמה טובים הם בשרשם.
וממילא נבין בעמקות הדעת את סדר העבודה השייכת לנו בענין התורה אזמרה, כי עלינו לשבח לאדון הכל, שיש בנו טוב אמיתי, ועלינו להסתכל בו בכל עת, ולראות את המהות הפנימית שלנו מזוהה עם הטוב הגמור של הקב"ה, הן מחמת החלק אלוק ממעל שבנו, אני אמרתי אלוקים אתם, והן מחמת שבאמת זו פנימיות רצונינו לעשות את רצונו יתברך באמת, ומה שאין אנו זוכים לזה, זה בגלל השאור שבעיסה שמעכב, ואם באמת עלינו לעמוד על מי שרוצה לבוא להרגינו שנשכים להרגו בקומי רוני בלילה לראש אשמורות, בצעקות נוראות בלילות של תשובה ואהבה, אבל שאר היום עלינו להיות בשלוה של שמחה פנימית, מתוך אמונה פשוטה ואמיתית שכל הטוב המסבב אותנו, הוא טוב אמיתי ונצחי, ושום דבר טוב שעשינו לא יאבד לעולם, חס ושלום, וכמו שיש מצוה ללמד זכות על הזולת – כך יש מצוה ללמד זכות על עצמו, ולחשוב מחשבות איך רואה את עצמו בטוב, ובכל פעם שבאות מחשבות של חסימה וחדלון, אם זה לא בשעת תשובה והתבודדות, הרי זהו שקר של הבעל דבר, זהו החושך על פני תהום, שרוצה להחשיך אנפי ברייתא, שרוצה שנהיה עצובים מאד, שנהיה שבורים ורצוצים וכך יוכל להחטיאנו יותר ויותר, ואסור להיות שבור כלל, ובפרט לא להטעות את עצמו שהשבירה על החטא, עומק העצבות הוא עומק של אגו מנותץ, של גאוה שנפגמה, ולא של קרבת אלקים, כי קרבת אלקים צריכה להביא את האדם אל שמחה, ולא אל עצבות ושברון לב, גם אם הלב ממאן במעשים הלא טובים שעשינו, ואנו מתחרטים עליהם, עלינו להתחרט עליהם מתוך שמחה והבנה שבפנימיות אנו טובים לגמרי, ואין הדברים שעשינו מתאימים לנו כלל וכלל.
ההכרח לקצר במקום שאמרו להאריך
ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי