בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר בראשית, כו בתשרי תשפ"א.
לכבוד אהובי חברי היקר ר' … שיחי'.
הנה אנו כבר לומדים חומש בראשית, מקור האמונה והדביקות בהשם יתברך, ועלינו לשבח להשם יתברך שזכינו להיות קשורים בקשר של קיימא אל תורת אמת אשר נטע בתוכינו, ועלינו לדעת, שאין בתורה הקדושה סיפורי מעשיות כלל וכלל לא, כל פסוק ותיבה בתורת אמת היא תורה מלשון הוראה, ועל הדרך הזו צריכים ללמוד את התורה הקדושה, מתוך אמונה פשוטה שכל דבר בא ללמד אותנו דברים עליונים וחוקי חיים, ואם בעזרת השם יתברך עולה על דעתנו איזה דיבור של למעשה מכל פסוק – הרי שעלינו לייקר החידוש הזה וגם לכתבו עלי ספר למען יעמדו ימים רבים, וזהו חיוב חזק מן התורה, כי כך אנו מצווים לעסוק בדברי תורה, לעסוק דייקא, שזה יהיה העיסוק שלנו.
צריך שתדע, כי רבים טועים טעות חמורה בענין ההתקרבות לרבינו ז"ל, שהם חושבים שזהו תירוץ טוב איך לחיות בשלווה ללא יראה כלל, כי הלוא אנו מקורבים לרביז"ל, והכל יהיה טוב אתנו, והן אמת, שאפשר להבין מהיכן הדברים נובעים, כי באמת זו זכות עליונה להיות מקורב לרביז"ל, אבל אסור לשכוח כי עיקר העיקרים של ההתקרבות לרביז"ל הוא היראה הגדולה מהשם יתברך שממשיך הצדיק האמת בלב מקורביו, כמו שאמר בעצמו: "אני אוצר של יראת שמים", ויש עוד הרבה שיחות נוראות מענין יראתו הגדולה, וגם בספרו הקדוש של רביז"ל ליקוטי מוהר"ן יש הרבה מענין יראה, וצריך לחדש את הדבר הזה, כמו שהיה ידוע פעם, שכל אחד שנקרא בשם ברסלבר חסיד, הוא מלא יראה ופחד מהשם יתברך, ומדקדק בקוצו של יוד על כל סעיף קטן בשולחן ערוך.
ויש בלבי הרבה כאב, לראות את המציאות, שחושבים אנשים, שאם רביז"ל ומוהרנ"ת כל כך מחזקים את כל אחד, בכמה מיני דברי התחזקות בשבעה משיבי טעם, אזי זהו היתר ותירוץ לחיות את החיים ללא חשבון ויראה מהשם יתברך, וזה בדיוק היפך הענין, כי ההתחזקות של ברסלב, היא התחזקות הלפופה ועטופה עם התעוררות פנימית, שמחמת שאני מתעורר כל כך להשם יתברך, ורוצה לעשות את רצונו יתברך באמת, ואיני יודע את הדרך איך לעשות רצונו, אזי מגלים לנו הצדיקים את לימוד ההתחזקות, שאם נהיה חזקים בהתחזקות בו יתברך, ברחמנותו האינסופית, אזי יש לנו את החשק והדחיפה לעשות את כל מה שתורת ההתעוררות מבקשת מאתנו, כי אין לנו שום חיות ללא התחזקות, שום התעוררות ללא התחזקות, אבל בודאי שהתחזקות ללא התעוררות – אינה כלום, והם חיי תוהו והבל, כי העיקר הוא לעובדה ולמעשה, מה שיוצא מכל הדיבורים הקדושים הללו.
מוהרא"ש זי"ע היה חוזר כל שנה בשבת בראשית אודות החיוב הגדול לעשות את רצון הבורא בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, ולכן עלינו להתעורר מאד בזה, ולעשות את זה בתכלית השלימות, ולהבין, שאין אנו עושים זאת רק כדי לצאת ידי חובה וכו', אלא עלינו לדעת שבכל פעם שיהודי לומד חומש, והוא הרי לומד את דברי השם ממש, באותו רגע נשפע עליו שפע של קדושה, ועליו לחשוב ולהתבונן מה מלמדים אותו כעת, כי בכל רגע מלמדים את נשמות ישראל פירושים חדשים לתורה הקדושה, ועלינו להאזין ולהקשיב אל הפירושים האלו, כי הם פירושים של חיים, פירושים של אמת אמיתית, והעיקר, על ידי שלומדים בריבוי עצום את ספרי רביז"ל, אנו זוכים לקבל השפעה רוחנית מן השמים, ואז מבינים בכל מקום, סתרי נסתרות פלאי פלאות, אשר מקופיא ובלא התבוננות אין זוכים לראות את הדברים, והלואי שנזכה להיות אנשים כשרים באמת.
בודאי אתה זוכר את הסיפור, שהיה רגיל לספר מוהרא"ש בשם הדברי יואל מסאטמאר זי"ע, ששלח אותו אביו הקדושת יום טוב יחד עם אחיו העצי חיים לקבל את פני הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זי"ע, ואמר להם: ילדים, לימדו הרבה חומש רש"י, כי הכרתי הרבה גדולים שלא היו יודעים היכן הקב"ה גר, והכל בגלל שלא התמידו בחומש רש"י… והדברים הם נוראים מאד, שמזה משמע, שעיקר הכרת הבורא יתברך הוא על ידי לימוד אמיתי בספרו הקדוש, שהוא חמשה חומשי תורה, כהלכה וכדין הגמרא, בכל שבוע ושבוע – להשלים הפרשה וכו', עוד לפני שנכנסת השבת.
הכותב באהבה גדולה ובציפיה לתיקון נפשי
אחיך חברך
שלמה ברוך בלוי