לְהַאֲזִין לַתֶּדֶר הַפְּנִימִי שֶׁל הַיּוֹם
כ"ז אב תשפ"ב
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.
הימים ניתנו לנו במידה, בהם אנו ממלאים את יעודנו עלי אדמות, בהם יש ברכה וגם יש קללה, החוכמה היא להאזין לתדר הפנימי של היום, לראות מה הוא מבקש היום הזה מן החיים בו, בכל יום יש שפע של גילוי אור המיוחד ליום הזה, השפע הזה יורד בין כה, בין אם יש מקבלים בין אם אין, אם יש מקבלים ויודעים להטות אור היום אל הנצחיות, הרי זו ברכה ממש, כי ברכה משפעת ומפרה טוב ושפע, אך אם האדם מתעל את שפעו לקיומו החולף, הרי שמשתמש במטבעות של נצח לקנות קנין ארעי, וזו היא קללת האדם בעולמו, אשר לא ידע בין ימינו ושמאלו, וברוחו הקשה הוגה שהוא יכול לנצח את הכל, ומדה זו נתנה בו לכשיזכה ינצח את אויבי האור, בכך שינציח בכל יום ניצני נצח, וירכוש קניני נצח בכל נשימה שהוא נושם, הדבקות בחי החיים, ראה אנכי, תתבונן באנכי, בהויה אלוקים המתגלה מתוך התורה, בסוד אנא נפשי כתבית יהבית, וכל זה הוא לפניכם, כי האלוקות גלויה הוא, וכל מי שלא התעוור בהבלי העולם הזה, ומאבק המונה של רומי, מוזמן לראות את פלאי התגלות חיות אלוקות החי בתוך כל הדומם, צומח, חי מדבר, הגילוי הזה, מביא איתו בבשורתו כל יום ויום מימי חיי האדם, וכאשר הוא זוכה להקשיב לקול ה', הדובר אליו בלשון של "ראה אנכי", כאשר אני נותן לפניכם 'היום', שבעצם יש בו ברכה וקללה, אני מוסר את עצמי בזה, אני נותן לכם גם את העצה, איך תבחינו בחיי החיים או בחיים שהם הפך החיים, חס ושלום, על ידי ההתבוננות במציאות הנוכחת לעינינו, בגילוי אלוקות הפשוט והנפלא כל כך, הרי שהימים יקבלו את תפקידם, יוכל האדם המונה אותם בשנותיו להתפאר בהם, בבחינת אשרי זקנותנו שלא ביישה כו', אבל הגילוי המרעיש כאן הוא, שכאשר ההתגלות של ראה אנכי נמצאת ממש לפניכם, שאין אתם צריכים הרבה כדי לחפש אחריה, אלא היא נוכחת ועומדת וממתינה לתשומת לבנו הפשוטה, לו היה הענין האלוקי לא שוה לכל נפש, לא היתה התביעה גדולה כל כך, אלא שראה פשוט שאנכי נותן, שכל מה שאתה רואה מזומן בחייך הוא מתנה ממני, והבחירה נתונה בידך איך לנתב את המתנה הזו, האם להפוך אותה לברכה או לקללה.