מכתב שמונים וארבעה
בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר בראשית, כ"ז בתשרי תשפ"א.
לכבוד אחי ורעי, אשרי יחדיו נמתיק סוד בבית אלקים, היכלו של הצדיק האמת, נהלך ברגש – ר' … שיחי'.
ויאמר אלקים יהי אור, אין אפשרות לזכות לאור, כי אם במאמר פיו יתברך, להשתוקק אליו בגעגועי נפש אין קץ, אם תדבר אם אחד מאנשי העולם, ותשאל אותו, למה אתה מתגעגע? מה הם כיסופיך? כל אחד יאמר לך איזה ענין פרטי שמציק לו, אבל געגועים להשם יתברך? מה זה בכלל? ואצל אנשי שלומנו, חסידי ברסלב, תלמידי היכל הקודש, הדיבורים הללו הם דיבורים פשוטים, והם חובת כל היצורים, להשתוקק, לכסוף, להתגעגע אל התכלית הנצחית, אל הדבקות האמיצה בו יתברך, ולהרגיש ממש כל רגע בחיים, איך שאין עוד מלבדו ממש, ואפס זולתו, וכל מה שקורה בחיים זה הכל אור נפלא מהשם יתברך, לקרב אותנו אליו יתברך, ולחשוב מחשבות עומק אודותיו יתברך, שלזה באנו אל זה העולם, וזו מטרתינו בחיים הללו – להכיר את אלוקים.
בכל יום על כל אחד מאתנו לחשוב מחשבות, האם אכן ימי חיי מוקדשים לדבר הגדול הזה? האם באמת אני חש ומרגיש, שבכל יום שעובר, אני מתקרב יותר אל השם יתברך? ואם לא, אז מה עושים עם זה? איך כן זוכים אל הקדושה הגדולה הזו? האמת היא, שעצם השאלות הללו, הוא התשובה והפתרון לכך, משום שכאשר אדם מבין שהוא לא חי מספיק נכון, והוא לא עושה בחייו את מה שהוא היה צריך לעשות – הוא כבר בתחילת התהליך של דרך התיקון, אני לא רוצה יותר לחיות סתם, מפריע לי שאני חי חיי אפסיות, שאני לא מכיר את ההויה המחיה אותי, שאני אוכל, שותה וישן כמו בהמה ואיני יודע תכלית לכל הענין הזה.
הדרך הטובה להגיע למודעות אלוקית היא ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, כאשר אדם יושב לדבר לפני המלך, והוא אינו רואה את המלך בעיניו הגשמיות, הרי שעינו הרוחנית מתחזקת ומתפתחת לכדי ראיה של ממש, והוא מבין שיש השם בעולם, הוא רואה אותו פנים אל פנים, כביכול, כי לא יראני האדם וחי, אבל מי שממית את עצמו עליו יתברך, הוא זוכה ורואה אותו בכל פעם, וכמו שדרשו חכמינו הקדושים בירושלמי, על הפסוק: וראיתם אותו, לראות אותו יתברך, שאפשר כן לראות את ה', כמו שכתוב ואראה את ה'. ולכל זה רוצה השם יתברך להביאנו, ולא לחנם שלח לנו מושיע ורב את רבינו הקדוש והנורא ז"ל, בזה שגילה לנו את עצת ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, ואנו מחדירים בעצמנו שהשם יתברך שומע תפלת כל פה, ואנו מבינים בהבנה הכי עמוקה, שהשם יתברך נמצא אתנו ממש בכל עת ובכל רגע, ואפשר לזכות לכל הטובות שבכל העולמות, משום שהוא נמצא אתנו בכל קראינו אליו, ואנו יכולים לפעול אצלו הכל, כל מה שאנו מבקשים ורוצים.
כאשר ברא הקב"ה את העולם, צפה שתהיינה בעולם בריות כאלו, שהן משתוקקות אחריו יתברך, ומתפללות אליו מעומק עמקים של הוייתן, ועל כן עלה במחשבתו יתברך לברוא את העולם, ואם אנו זוכים להכניס את עצמנו תחת התפלה הקבועה לאל חי, ולקבל את החיות ממנו יתברך, הרי שאנו מוציאים מן הכח אל הפועל את כוונת ומטרת הבריאה, ותוך כדי כך אנו זוכים אל התכלית הנצחית שלשמה נבראנו, לחשוב מחשבות איך לשוב אל השם יתברך, איך להכירו יתברך מכל פרטי הבריאה, ואיך לעשות נחת רוח לפניו בכל עת ורגע, ואנו זוכים לחיי עולם נצחיים, כאילו מעולם לא עשינו רע, וגם כאילו אנו עשינו את כל מה שעשינו בעבודת השם, אף שבאמת הוא יתברך עשה הכל, אבל השכר שנקבל על ההכרה באלוקות, יהיה כמו שאנחנו עבדנו על זה, אבל עלינו לזכור, שהכל, גם הקירבה אליו – תלוי בהמון תפלות והתבודדות מעומק הלב.
כמה נפלא הוא, שיהודי בא להקב"ה, ומתחנן אליו, אני רוצה להכיר אותך, אני רוצה לדעת אותך, אין לי חיים בלעדיך, כשאני שוכח ממך – חיי אינם חיים, או אז, כמו שאיתא בספר חסידים, שאם מבקשים על סתם דבר מזה העולם, זמנין דשמע וזמנין דלא, ולפעמים צריך ליקח זמן עד שזוכים לראות ישועה, אבל כאשר אדם זוכה לבקש על קרבת אלקים לי טוב, הוא נענה מיד, אבל כנראה, שצריך שהבקשה תהיה עם אמת אמיתית.
ראה נא בפרשת השבוע, ואדם אין לעבוד את האדמה, שלא היה אדם שיתפלל וירדו גשמים… עמוד וראה והתבונן אם בעל נפש אתה, שעיקר עבדות האדם, גם בגשמיות – הוא תפילה ובקשה, שזו היא ההשתדלות, זהו העסק, וזהו הפרנסה, וזה הכל.
ראה לחזק את עצמך הרבה בהתבודדות, כפי שהיית רגיל לפני נישואיך, כי כיום צריך הרבה יותר להתבודד, ולבקש על החיים המורכבים האלו, ואשרינו שיש לנו את המתנה הזו.
הכ"ד דברי חברך וידידך
שלמה ברוך בלוי