שיחה לראש חודש אלול
א' אלול תשפ"ב
הנה גדלנו על האמונה שבימים אלו אנו צריכים להרעיש את עצמנו להקב"ה. אבל האמת היא שהעבודה של אלול היא עבודה של קרבת אלוקים, לא שלא צריך להוסיף, וכל נשמה מרגישה מה היא צריכה להוסיף, וזה תמיד, כשאדם מקשיב ללבו, ומגלה שם מה שלא מדוייק, הוא רוצה להיות הכי נכון והכי מדוייק, אבל לא תמיד הוא יודע את הדרך, אז השם יתברך עשה אתנו פשוט חסד, הוא גילה בעולם דרך התשובה, שזו דרך של התקרבות ולא דרך של צמצום כמו שחושבים ההמון….
התשובה היא התודעה הפנימית שיש השם בעולם, כאשר אדם מזהה בעצמו, שכל הענינים הבלתי מדוייקים אצלו, לא נובעים מחמת שהיה רשע, חלילה, אלא שיש צדיק אובד בצדקו, יש אנשים שהד שאיבדו את הדרך, ומה עושה ה'? לא ממסלל אותם שוב אל הדרך שאיבדו, אלא "בורא בשבילם דרך חדשה", וזו בחינת קדושת אלול, שאדם מתנהג כרגיל, עושה מה שעשה אתמול, אבל הנה הכל באור… האיר ה' עליו את אורו, הוא מתחיל לחוש, שיש לו קרבת אלקים, והוא נוכח בעולמו, כאשר בודקים את עצמנו היטב בדבר זה, אנו עשויים להשתנות במידית, כי השינוי לא בא כל כך מתירגול מעשים חדשים, או לקבל קבלות שמעולם לא קבלנו, אפילו שכאמור, גם זה טוב מאד, אבל השינוי האמיתי בא משינוי התודעה, כאשר מחשבות של תכלית מקננות בלב, שאדם מתחיל לתהות על עצמו – מה מעשיי בעולם? או יותר נכון – מה היעד שלי בעולמי, והאם אני צועד בנתיבי היעד שלי?
לשם זה הועיד בעל הרחמים ארבעים ימי רחמים, כאשר אנו שרויים ברחמים, אנו מבינים שאוהבים אותנו, שיש מי שרוצה בנו, שיש מישהו שכל ענינו הוא בנו, וזה גורם לנו חודש אלול חדש, חודש של התקרבות, חודש שבו מגלה לנו השם יתברך שהוא באמת אוהב אותנו ומרחם עלינו, והוא ממלא את כל העולמות כעת באוירה מיוחדת של רחמים, מכאן אמרו, כל מילה שאדם משמיע לבוראו בימים אלו, מתקבלת אחרת לגמרי, בהיותם ה' ממש קרוב וסמוך לבריותיו בחודש זה. הרעיון הגדול של ארבעים ימי קרבה אלו, מר"ח אלול עד יום הכיפורים נובע מהזמן שהיה משה רבינו בהר בימים אלו, מה משה ראה בהר? את הוודאות! את קרבת האלוקים המוחלטת! בימים אלו נוסד בעולם יסוד – מי שירצה, ומי שינסה, בימים אלו של אלול, לפתח בעצמו קרבת אלקים – הוא יזכה לכך.