תַּכְלִית הַיִּסּוּרִים
ב' אלול תשפ"ב
נכתוב קצת ממה שלמדנו ביחד בשיעור הקדוש. רבינו דיבר שם על יסורים מאנשים, ומונה שם כל מיני סוגי אנשים, כל התביעות האנושיות שיש לנו מכל סוג של מעגל קשרים, אביו בנו וכו', וככל שהמדרגה יותר גדולה, מתפשטת מערכת היסורים מעוד אנשים, כל אלו האנשים כאילו נישאים על כתפי המתייסר, בהבנה שלנו, יש קשר מהותי בין הסובל למסבילים, הוא צריך לתקן אותם איכשהו, אבל הוא יקרוס, כי הוא רק חומר. מסביר רבינו, שבעצם היסורים, בעצם הכאב שלהם, הם מעניקים לו את הכח לסבול אותם, משום שבעת היסורים נכתת הכוח הגשמי שלו, והכוח הרוחני שלו מתגבר, וכוח זה בהחלט יכול לישא עליו אנשים לאינספור, כי רק גשם הוא מוגבל, רוח לא. החומר נהפך לצורה, וממילא הצרה מזכירה בהגייתה את היעד שלה – להפוך ל'צורה'.
התגלית הזו מרעישה ממש, משום שאנו מפלסים דרך להבנת היסורים החברתיים שעוברים על בני אדם, ועצה איך לסבול ולשרוד את הנסיון הזה. וזה בכל תנועה של חיים, בכל קשר ובכל זמן, אדם מועד להתייסר איכשהו, אבל כאשר עצת רבינו מקננת בקרבו, והיא, פשוט להבין שכאן מתבצע תהליך של הפיכה ממש, בשעת הפיכה זה לא נעים, וזה לא נעים שבעתיים כאשר אין יודעים את המשמעות הפנימית של היסורים. כאשר אדם מודע, הוא יכול לסבול הרבה מאד, וכבר לטעום משמחת הגעה ליעד, כי בשלב כלשהו, כשהחומר באמת נהפך לצורה, אז כבר מאירה הצורה, ואין עמה עצב וכאב ויסורים. כלומר, שבהחבא רבינו גם נותן איזו עצה "להמתיק" את היסורים ולא רק לשרוד אותם. אם כי בגלוי התורה הזו מדברת על המשמעות של היסורים, ועל האפשרות לשאוב כוח סבל. אבל בודאי מובן מזה גם, שכל תכלית היסורים היא לקרב את האדם אל השם יתברך, ואם זה בא מבני אדם, בעלי בחירה, זה לא הופך את זה לקל יותר…
אם אדם נושא עין למרום, והכוונה עין מבינה ומתמסרת, והוא מבין את התהליך האלוקי שנכפה עליו בחסדי שמים, שהחומר שלו, זה שחוסם לו את היכולת באמת להכיר את ה' בעולם הזה, הוא פשוט מתחיל להבין את תכלית היסורים, אם כי לא תמיד בפרטיות, אבל בכלליות מתבהרת הבנה חדשה, דומה שאפשר לומר, שבאותם רגעי חסד, כאשר אדם מבין ומתמסר, היסורים כבר איבדו את תפקידם, השיעור הובן, ההדגמה הכואבת היתה מקצועית, ואז מתפשטים חסדים ורחמים, כי בעומק, אם נחשוב טוב על המושג של אין רע יורד מן השמים, נבין משהו מדהים, שבעצם, כדי לזהות את הטוב המקורי, אנו חייבים להתאפס על המציאות העליונה, הנוכחות האמיתית של כל הענין, נמצא, שדווקא בגין היותנו שקועים בחומר, נמשכים היסורים, לא כן ההימשכות אל התכנית החדשה, להפוך אותנו לצורה, זהו תדר חדש ונקי שלא מושך על עצמו את אש היסורים. נמצא, שבתוך ההבנה של תהליך יכולת הסיבולת של נוקשות החברה למיניה, יש את ההבנה מאין נמשכים היסורים וכיצד יש ואפשר לבטלם כליל, יהי רצון שלא יהיה לאף בר ישראל שום יסורים כלל, ונזכה לשמחת הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה דידן, לחיים, לחיים…