מכתב תשעים
בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר נח, ג' בחשון תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי היקר והנעלה, האברך השותה בצמא את המים הזכים של הנחל נובע מקור חכמה זי"ע, ה"ה ר' … שיחי'.
אודות מה שדברנו בענין המבול והתיבה, יש עוד הרבה מה לדבר על זה, אבל העיקר לעובדה ולמעשה, כי מה יהיה עם ריבוי הדיבורים אם לא נעשה מעשה ונקדש מלחמה עקובה מדם נגד הסטרא אחרא וחילותיה הרוצים להכחידנו לגמרי מהארת האמת, ואם לא נקח את האורות הגדולים של ההתקרבות אל אותיות פשוטות של אהבה ויראה, לאהוב את השם יתברך ותורתו, ולירא ממנו ומן החטא, ולהתבושש מן הבורא יתברך, זיך שעמען פון הייליגער באשעפער, ממש כפשוטו, להתבייש שלא לחטוא, אז אנו סתם מטעים את עצמנו, אם אין לנו את כל זאת בתכלית השלימות.
כי בעצם הנקודה אנו צריכים להיות בתכלית השלימות, ואף שעלינו לדעת שאין שלימות בכללות, אבל בנקודת הקשר שלנו עם השם יתברך, שם אסור שיהיו ספקות ותנודות, אלא להיות ודאי בתכלית הוודאות, כמו כן בענין חובת כל היצורים, על עצם החיוב להיות עובד השם, לזה אין צריך הרבה דיבורים ומשא ומתן, משום שזה חייב להיות וודאי ויושב טוב בלב ובתכלית השלימות.
כשנח נכנס לתיבה הוא ידע שהוא נכנס אל מקום יחידי שיכול להציל אותו, לא היה לו איזה ספק בדבר יעילותה ונחיצותה של התיבה, זה היה כל כך מוחשי, שהוא עבד על בנייתה במשך מאה ועשרים שנה, כשכל נודניק מפריע לו לעבוד ושואל שאלות, והוא, כמו שמופיע במדרש, עונה ומסביר על המבול שבו יבוא, הוא חי עם תודעה פנימית עמוקה, שכל העולם הוא מבול, והוא התרכז בבניית התיבה כסלע קיומו היחיד.
היהדות שלנו היא כמו תיבת נח, על עצם קיומה וכינונה אין לנו ספקות, שאין לנו שום חיים מלבד היהדות, והיא מקור החיות האמיתית שלנו, וכל מה שאנו עושים בעולם אמור להיות סביב התורה והתפלה וקיום המצוות שלנו, כי אין שום דבר באמת בעולם חוץ מזה, והכל הם רק עזרים לדבר העיקרי הזה, שהוא החיים שלנו עצמם.
הבעל דבר מערבב את העולם, על עצם החיים ומהותם הוא מפזר ערפל כאילו הם דברים חשובים אמנם אבל לא עיקריים, וכל המסביב, הרעש הגדול הזה של החיים, אנו תופשים כעיקר, למרות שזה עובר כצל צילו של עוף בשעה שהוא עף, כאבק פורח ממש, ואנחנו לא שמים לב, שרוב הזמן אנו מקדישים לזמן שפורח ממש, ואז מתחילות הקושיות, ופרנסה? והשתדלות? מה יהיה עליהם? וכאילו את העיקר אנו מחשיבים מאד, וממש מקדישים פיסות חיים הגונות לו, עד שלא נותר לנו כי אם לברר אודות חובת ההשתדלות.
אנו בנים של הקב"ה, אנו חלק ממנו, מהות מהותו יתברך כביכול, אני אמרתי אלוקים אתם, חלק אלוה ממעל ממש, האם חשבנו פעם מה אנו מעוללים לנקודת החיות האלוקית שבנו על ידי ההתנהגות שלנו? אם נקדיש זמן כל יום, פשוט לחשוב שאנו בני אלוקים ממש, ואנו פה לשם מטרה מאד מוגדרת, רק החשבון הנפש הזה יכול לרדת לכל חדרי בטן, לעומק העמקים של האמת הפנימית של האדם, ופתאום לגרום לו לבחור את הבחירה האמיתית שלו, להמשך אחר השם יתברך, והכל באהבה ובשמחה בלי הרגשת כפייה כלל.
את העירבוב הזה עלינו להדוף, נראה שלפעמים כל העבודה היא רק זו, להדוף את העירבוב, את עשיית הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל, אחר כך, אחר שהכל ברור ונהיר, אין כל כך הרבה בעיות עם הקטע של השתדלות וכו', כי אז, כאשר המודעות האלוקית מעפעפת בלב, אתה יכול למכור את מרכולתך בשוק, בתכלית ההשתדלות וכו', אבל אתה דבוק אז באלוקים חיים ומלך עולם, כי העיקר הוא איפה אתה נמצא, באיזה תדר אתה משדר, ואיפה רעיונותיך ומחשבותיך נמשכים ברגע נתון זה, ולא משנה אם ברגע זה אתה עוסק בחיפוש טרף לביתך, או שאתה מתמוגג בדמעות שליש על ספר התהלים באיזה מקום קדוש, או מפצח סוגיה עמומה בש"ס בחדוותא דשמעתתא… כי עיקר המכוון הוא הדבקות בו יתברך.
מי שחי בצורת חיים כזו, הוא זוכה להיות דבוק כל כך בו יתברך, שהוא מספיק בזמן שנותר לו ללמוד הרבה ולהתפלל הרבה, בסוד מתוך שחסידים הם תורתם מתברכת, כי הם עוסקים בתורה בכל זמן, גם בזמן שאינם נמצאים בבית המדרש.
וזה הסוד מה שרש"י מזכיר, מכאן שלמד נח תורה, זאת היתה תורתו של נח, הוא היה יכול לבוא ולהגיד, אני בדורותי, אני לא בדורו של אברהם, אני לא נחשב לכלום, אבל הוא עשה מה שהוא יכול לעשות, וזכה לצאת בשלום מהסיפור ולהיות איש כשר יחיד בעולמו, שעליו אומר הקב"ה: אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה… זו תורה ממש, לחיות כך, להרגיש את הקב"ה כל הזמן גם כשאתה ירקן ומוכר אביטיחים, כי אין הקב"ה מצומצם רק בתדר אחד ובמקום אחד, אף שאנו רוצים מאד לחיות חיי קדושה, ואחת שאלתי מאת השם אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אבל עלינו לדעת, כי אנו יכולים לגרום לקדושה הזו להמשך עד המקום שאנו נמצאים בו, ברגעים המסויימים שאנו מחליטים להביא את זה אלינו, אשרי מי שבא אל השמים כשהוא נקי מהסח הדעת מאלוקות.
ההכרח לקצר, ועוד חזון למועד לחפש דרכים ועצות איך להיות אנשים כשרים "באמת".
הכ"ד ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי