אֱלוּל – גִּלּוּי הָרָצוֹן
י' אלול תשפ"ב
ההארה הגדולה שמאיר על אדם שמבין את סוד התשובה, היא הארה של עונג, ולא חושך של הגבלה. גם כאשר אדם מצטער מאד על עונותיו, עליו להבין שעצם צער זה הוא הארה. כי צער רוחני מביא עמו שמחה והתבהרות. אין החטא משפיע על רבונו של עולם אלא עלינו, כאשר אור פני מלך חיים חשך מאתנו, וכתוצאה מכך חיינו חשכו גם הם. חושך החיים הוא ההתקלות בזירת החיים ללא כלים. המלחמה על הקיום ותלאות החיים מיותרים לגמרי אם הם מנותקים מהשורש, מהתכלית, מעצם האמת והסיבה שבגינה אנו כאן בעולם. אור החיים שמאיר באמת, הוא אור של חי החיים – השם יתברך, הוא אשר מעיר את לבבנו לתשובה, כי הוא הרוצה בתשובה, כאשר רצונו זה אינו בטל לעולם גם אם האדם הרשיע מאד, והתרחק מאד, אין האהבה העליונה והרצון העליון פוסקים ומתבטלים אפילו לרגע אחד, וכבר אמר הנביא: "חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". ואין הדברים אמורים רק כלפי יהודים נדחים באופן רוחני מהקדושה באופן מוחלט, אף אנו, שקרובים אנו לדעת התורה ומשתדלים בקיומה, יש אצלנו חלקים מתים, רדומים, השבויים בין הקליפות. כאשר צרעת משכא דחיויא, אחיזת הנחש והטומאה נדבקה בהם. החלקים המתים והרדומים אינם מפריעים לתמונה הכללית של יהודי ירא שמים וחרד לדבר ה',
מכיון שכך, קשה לעמוד על המקומות השוממים בנפש, מאחר שאין הם בולטים בחוורונם, ועל זה כל השכר של ההתאמצות לעשות רצון השם למרות זאת. רצון השם האמיתי מפורש במלים הללו: "הרוצה בתשובה", רצונו של השם שנחיה חיים של תשובה, חיים של תיקון המעשים, על בסיס יום יומי, שזו תהיה הגישה לחיים, שאנו כאן בשביל לתקן ולהספיק עוד ועוד, שלוח שולחנו מהארץ העליונה, להחזיר מכאן סחורה משובחת יותר, הסחורה שלמעלה היא סחורה חפה מכל חומר, אין האור הבוקע ממנה חידוש אצלו יתברך, כי שם הכל רוחני ורואים את הכל בפנימיות. לא כן סחורה שבאה מכאן, שמדובר ביהודי עמל יום, וקשה יום, ואף על פי כן הוא מסוגל להתנתק מחיזו דהאי עלמא, ולהרים עינים אל השם יתברך, מתוך חייו הגשמיים, הכוללים את ההסתרות הנוראיות שהוא שרוי בהם,
ואם כל אלו לא הצליחו לנתק אותו מהשם יתברך, ובכל זאת הוא הביא סחורה של אמת ואמונה, שהם האורות הנצחיים שנשמתו תתענג ותתעדן לעד ולנצח נצחים, הרי שאין סחורה כזאת למעלה, לא אצל הצדיקים ולא אצל המלאכים… כמה שמחה עלינו לרכוש בחיינו על עצם החיים האלו, על ההזדמנות לעשות את רצונו של השם בכל פינה שאנו פונים בחיים. את הקדושה הגדולה הזאת אנו מתרגלים בימי חודש אלול, משום שאז אנו חיים חיים של תכלית, אנו זוכרים את יום הדין והמשפט, אנו מבקשים סליחה ושבים בתשובה, ומתוך כך אנו נדבקים ברצון העליון של השם יתברך בבריאה, שברא את התשובה עוד קודם שברא את האדם. לכן עיקר עבודתינו בימי אלול אמור להיות בכיוון הזה, להדבק ברצון העליון, להטמיע מחשבות של רצון והתקרבות, כיון שעצם התשובה הוא הדבר שעליו נאמר שהשם יתברך "רוצה", נמצא, שכל דקה של תשובה, כל רגע של רעיון התקרבות – הוא מילוי רצונו של הקב"ה.