וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה
י"ג אלול תשפ"ב
להמליך את הקדוש ברוך הוא!
זה הנושא הבוער על סדר היום. בראש השנה, כידוע, עבודתנו היא בבנין המלכות בעולם ההשתלשלות הכמוס, האורות הגדולים שמתגלים בימים אלו אין לנו את השיח הנכון להגותם. אך בעבודה האישית של כל אחד ואחת מאתנו, היא לזכות להיות חלק מההמלכה הגדולה הזאת, הדבר מתבצע בין כה וכה, הזכות היא רק למי שנושא עין להיות שייך לזה. מלכותו של ה' מתפשטת בכל העולם, רק שהיא בהסתר, עבודתנו בגילוי המלכות פועלת שאכן המלכות מתגלה בעולם, היעוד הגבוה של וידע כל פעול כי אתה פעלתו, מתהווה לנגד עינינו, לא במסלול המוכר לנו, אלא קורא הדורות מראש סיבב את כל הסיבות, שנחיה בדור אחרון זה, ועדיין יהיה ניחר גרונינו מלהכריז ובעיקר כלפי עצמנו – ויתנו לך כתר מלוכה. אותו כתר נעלם ונאדר בקודש, שהברואים 'מסכימים' להכתיר לראש צדיקו של עולם, יונח, כביכול, על רישא דמלכא, על ידי ידים של אנשים עוורים, שאינם יודעים מלכות מהי, וזה הסוד של המלכות, שרגליה יורדות מות, עיקר רצון התגלותה הוא בעולמות התחתונים, האדישים למציאותה היוקדת, והמחציפים פניהם למולה, ואין מקבלים על עצמם את עולה,
שם, שם ממש, כל רסיס של גילוי, כל פרימה באריגה המחשיכה, כל סדק בחומת ההסתרה, שווה הוא לאין ערוך, כי סוף כל סוף ואביתה תהילה מקרוצי עפר ומשוכני חומר, זו תאוותו של הקב"ה, שהוא יתגלה במקומות החשוכים דווקא, ואנו שם במקומות הללו, חיים ונושמים את עולם המעשה, מקבלים זכות מיוחדת בחג מיוחד, לעשות זאת בקול שירה וזימרה, להמליך את המלך ביום מלכותו, במקום חושך ואפילה של זה העולם העובר והשקר. שמחתם של ישראל בימים הנוראים היא שמחה של זכות להיות מבני היכלא דמלכא, השירים והתשבחות הממיסים בניגונם הערב כל לב אטום, הם קולות השכינה הקדושה המתגלה בזה העולם, אור ה' מאיר בלבבנו, עלינו לשמוח שמחה עצומה, להתהלך כאנשים שהרוויחו הון עתק, מסונוורים מטוב ומעונג מתמשך ואינסופי, זו שמחתו של אלול, וזו שמחתו של יום ראש השנה הקדוש והנורא.