{094 אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן}

וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן

דְּרָשָׁה יוֹם רִאשׁוֹן דִּסְלִיחוֹת תשפ"ב

כְּמִידֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה, אָנוּ מִתְאַסְּפִים בְּהֵיכָלוֹת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שָׁבוּעַ לִפְנֵי יוֹם הַדִּין, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְתַחֲנוּנִים מִלִּפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְהַנֹּסַח קָבוּעַ מֵרֹאשׁ, וְאָנוּ יוֹדְעִים כְּבָר כָּל הַשָּׁנָה שֶׁיֵּשׁ יָמִים שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּהֶם סְלִיחוֹת, וְדָבָר זֶה צָרִיךְ לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ, שֶׁהַסְּלִיחוֹת הֵן לֹא רַק סְלִיחָה וְכַפָּרָה לְאַחַר הַחֵטְא, אֶלָּא שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה נוֹעָדוּ לִהְיוֹת חֵלֶק מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלָּנוּ, גַּם אִם הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת מַצָּב כָּזֶה שֶׁאָנוּ לֹא יוֹדְעִים לָנוּ שׁוּם חֵטְא, יָפִים דִּבְרֵי הַסְּלִיחוֹת הַמַּרְטִיטִים לְכָל סוּג שֶׁל מַצָּב שֶׁאָדָם נִמְצָא בּוֹ בְּעוֹלָמוֹ.

עֶצֶם הַדָּבָר שֶׁהַבּוֹרֵא סוֹלֵחַ לִבְרוּאָיו – הוּא אֶחָד מִסּוֹדוֹת הַבְּרִיאָה, כִּי הֲרֵי עוֹד קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם – הוּכְנָה תְּשׁוּבָתוֹ. תְּשׁוּבָה אֵינָהּ רַק אַחַר הַחֵטְא, אֶלָּא גַּם קֹדֶם הַחֵטְא, כִּי הָרֶקַע שֶׁיָּכוֹל חֵטְא לְהִתְהַוּוֹת בּוֹ, הוּא רֶקַע שֶׁל הִתְרַחֲקוּת, כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְרַחֵק מִבּוֹרְאוֹ, הוּא בְּסַכָּנָה רוּחָנִית נוֹרָאָה מְאֹד [וְגַם גַּשְׁמִית], וְעִקָּר יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל הָרִחוּק הַזֶּה דַּיְקָא, שֶׁעַל כֵּן יֵשׁ בְּחִינָה שֶׁל תְּשׁוּבַת הַצַּדִּיקִים, שֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהֵם מַרְגִּישִׁים אֵיזֶה רִחוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּכָל תְּנוּעָה שֶׁהִיא, וּבְכָל רֹבֶד שֶׁל הַחַיִּים, הֵם מִיָּד שָׁבִים אֶל חֵיק אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְזוֹ הִסְתַּכְּלוּת נְכוֹנָה עַל תְּשׁוּבָה.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ בָּאִים לוֹמַר סְלִיחוֹת, וְאָנוּ שְׂמֵחִים עִם הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת לִשְׁטֹחַ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים עַל הַמַּצָּב הָרוּחָנִי הַיָּרוּד שֶׁלָּנוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, וּמִמֵּילָא הַלֵּב חוֹשֵׁק מְאֹד, שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה הַמַּצָּב הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה יוֹתֵר טוֹב, שֶׁנּוּכַל לוֹמַר שֶׁהַשָּׁנָה הַבָּאָה עָלֵינוּ לְטוֹבָה תִּהְיֶה בְּדַרְגָּה שֶׁל "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב", אָז צָרִיךְ לְהִתְחַכֵּם וּלְהָבִין, שֶׁלֹּא עַל הַחֵטְא גְּרֵידָא הִרְעִישׁוּ עָלֵינוּ אֶת כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה, שֶׁאָנוּ קָמִים בַּלַּיְלָה לוֹמַר סְלִיחוֹת בְּרֹב עַם וְכוּ', אֶלָּא אָנוּ מוֹחִים נִמְרָצוֹת עַל הָרֶקַע הַמְסֻכָּן בּוֹ אָנוּ נִמְצָאִים, שֶׁאוֹתוֹ אָנוּ צְרִיכִים לְהַחְלִיף מִיָּדִית, שֶׁזֶּה תַּפְקִידוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַסְּלִיחוֹת, לִנְקֹשׁ עַל הַדֶּלֶת בְּחָזְקָה, מִתּוֹךְ הֲבָנָה, כִּי יֵשׁ פֹּה בְּעָיָה כּוֹלֶלֶת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר נְקוּדָּתִית.

יְהוּדִי צָרִיךְ לִהְיוֹת קָרוֹב לְבוֹרְאוֹ אִם הוּא רוֹצֶה לִחְיוֹת חַיֵּי תְּשׁוּבָה, בְּשׁוֹנֶה מִמַּה שֶּׁחוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כָּךְ וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּךְ הוּא 'בַּעַל תְּשׁוּבָה', לָזֶה אֶפְשָׁר לִקְרֹא רַק שֶׁהִפְסִיק לַחֲטֹא, אוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי טוֹב שֶׁמְּקַיֵּם מִצְווֹת, אֲבָל בַּעַל תְּשׁוּבָה אֲמִתִּי, הוּא מִי שֶׁהוּא 'בַּעַל' עַל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינָה שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁקַּיֶּמֶת וְנִצְחִית לְאֹרֶךְ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, כְּשֶׁכָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר, הוּא מְנַצֵּל אוֹתוֹ לְעוֹד הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעוֹד הֲבָנָה בְּהַכָּרַת אֱלֹקוּת, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת, לְפִי מִנְהָגֵנוּ, שֶׁאָנוּ מַתְחִילִים דַּוְקָא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מוֹרָה לָנוּ אֶת עֹמֶק פְּנִימִיּוּת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבָה שֶׁל שַׁבָּת. אֵיךְ אָדָם שׁוֹמֵר שַׁבָּת? לֹא רַק שֶׁהוּא פּוֹרֵשׂ מִן הַמְּלָאכוֹת, לֹא רַק שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל אֶת תְּפִלּוֹת הַשַּׁבָּת וְקוֹרֵא בַּתּוֹרָה וְכוּ', אֶלָּא הוּא 'יוֹצֵר' מַצָּב שֶׁל שַׁבָּת. כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ מֵאִיר בְּאוֹר קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, וְגַם בְּגַשְׁמִיּוּת מַרְגִּישִׁים בְּכָל בַּיִת שֶׁל שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת, שֶׁכָּאן הָרֶקַע הוּא אַחֵר לְגַמְרֵי, הַכֹּל נָקִי וּמְסֻדָּר, הַכֹּל מֵאִיר, וְכֵן הַמַּאֲכָלִים וְכוּ', בִּבְחִינַת וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד. כָּךְ בְּדִיּוּק צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאוֹר שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, אָכֵן יֵשׁ שְׁלֹשָׁה שְׁלַבֵּי תְּשׁוּבָה, אֲבָל הַצְּעָקָה הָאֲמִתִּית שֶׁלָּנוּ, מַה עוֹשִׂים שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד חֵטְא? שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה תְּמִידִית, שֶׁהִיא קְבוּעָה וְקִימַת, שֶׁלֹּא נֶחְטָא עוֹד אַחַר הַתְּשׁוּבָה. כְּמוֹ בְּשַׁבָּת בְּדִיּוּק, כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְטַהֵר אֶת חַדְרֵי לִבּוֹ – "וְקָרָאתָ לַתְּשׁוּבָה עֹנֶג"!!! לְהַתְחִיל לֵהָנוֹת מִקִּרְבַת אֱלֹקִים וּבִפְרִישׁוּת מִן הַחֵטְא.

בְּאָמְרֵנוּ "כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶךָ", עָלֵינוּ לְהַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא עוֹד… שֶׁהַדַּלּוּת וְהָרָשׁוּת שֶׁפּוֹגֶשֶׁת אוֹתָנוּ, תִּשְׁתַּנֶּה, וְתַהֲפֹךְ לִבְחִינָה יוֹתֵר גְּבוֹהָה, שֶׁבַּשָּׁנָה הַבָּאָה, הַדַּלּוּת וְהָרָשׁוּת שֶׁלָּנוּ תִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּבוֹהָה, וְלֹא בְּכָאֵלּוּ דְּבָרִים נְמוּכִים וּמְאוּסִים, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בַּסְּלִיחוֹת: "דָּבַקְנוּ בְּתוֹעֵבוֹת וּבְמַעֲשִׂים זְנוּחִים", מַעֲשִׂים שֶׁכְּבָר הֵבַנּוּ שֶׁצָּרִיךְ לִזְנוֹחַ אוֹתָן, הִמְשַׁכְנוּ לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הֵבַנּוּ לָעֹמֶק אֶת סוֹד הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא לֹא רַק לָשׁוּב מֵהַחֵטְא, אֶלָּא לָשׁוּב מֵהָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק לַחֲטֹא, הַיְנוּ יְצִירַת רֶקַע חָדָשׁ וְנָקִי לְאוֹר הַתְּשׁוּבָה.

הַתְּשׁוּבָה מִיָּד בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה, מוֹרָה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַפְּנִימִית שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, מִשּׁוּם שֶׁבְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ אָנוּ זוֹכִים לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה, כְּאִלּוּ הַכֹּל טוֹב לְגַמְרֵי, וּכְשֶׁאָדָם מִתְגַּעְגֵּעַ אַחַר הַטּוֹב הַגָּמוּר – הוּא נִמְשָׁךְ אֵלָיו, לֹא כֵן כַּאֲשֶׁר יַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁבְּעֶצֶם אֵין טוֹב כָּזֶה שַׁיָּךְ אֵלָיו, כִּי הוּא הִתְרַחֵק לְגַמְרֵי, וְאֵין לוֹ שׁוּם שַׁיָּכוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הָא רְאָיָה שֶׁהוּא אוֹהֵב וְרוֹצֶה עֲדַיִן אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאָסוּר לִרְצוֹת אוֹתָן, אִם הוּא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ כָּךְ – הוּא בֶּאֱמֶת לֹא יִזְכֶּה אֶל הָאוֹר הַפְּנִימִי שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, גַּם אִם יֹאמַר סְלִיחוֹת וּוִידּוּיִים, מִשּׁוּם שֶׁעֹמֶק הַתְּשׁוּבָה הוּא לְהָבִין, שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה לְעוֹלָם לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁהָיִיתִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (הוֹשֵׁעַ ב, ט): וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא, וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה; הַיְנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם זוֹכֶה לְהָבִין בֶּאֱמֶת אֶת גֹּדֶל כְּאֵב הַחַטָּאִים וְהָעֲוֹנוֹת, וְהוּא מַרְגִּישׁ שֶּׁעֶצֶם הֱיוֹתוֹ טָהוֹר וּמְרֻחָק מִן הַחֵטְא, הִיא הַשִּׂמְחָה הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁלּוֹ, הִיא הַחִבּוּר שֶׁלּוֹ לְעַצְמוֹ, וְהַחִבּוּר שֶׁלּוֹ, כַּמּוּבָן, אֶל הַבּוֹרֵא, אֲזַי הוּא יוֹצֵר אֶת הָרֶקַע הַנָּקִי שֶׁבּוֹ יוּקַם בִּנְיָן תְּשׁוּבָתוֹ.

וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא – הָאָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טוֹב, הוּא רוֹצֶה לְהִתְעַנֵּג וְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ נָעִים, לָכֵן הַלֵּב שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא לָמַד אֱלֹקוּת – נִמְשָׁךְ אַחַר הַתַּעֲנוּגִים הַחוֹמְרִיִּים, הוּא מְבַקֵּשׁ בְּאֶמְצָעוּתָם לְהֵטִיב עִם עַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא קוֹלֵט, וְצָרִיךְ זְכִיָּה גְּדוֹלָה לָזֶה, שֶׁהוּא לֹא מוֹצֵא אֶת מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, כִּי בְּהִתְבּוֹנְנוּת פְּנִימָה הוּא חָשׁ כַּמָּה הֵם לֹא מתגמלים אוֹתוֹ, הַדְּבָרִים שֶׁהוּא כָּל כָּךְ אוֹהֵב וְנִמְשָׁךְ אַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא הַהֵפֶךְ, הֵם עוֹשִׂים אוֹתוֹ אָדָם חָסֵר הַמִּשְׁתּוֹקֵק לְהַשְׁלִים תָּמִיד חֶסְרוֹנוֹ, מִלְּבַד הַכְּאֵב שֶׁל הַנְּשָׁמָה בְּעָזְבָה אֶת מְקוֹר אַהֲבָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה, כִּי אַחַר כָּל הָרְדִיפָה שֶׁל מְאַהֲבֶיהָ, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא הִשִּׂיג אוֹתָן כְּלָל, כִּי הַכֹּל לֵיצָנוּת וּכְמוֹ שֶּׁבֵּאֵר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע נִדְמֶה כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ עִם יָד סְגוּרָה וְשׁוֹאֵל כָּל אֶחָד מַה יֵשׁ לִי בָּהּ? וְכָל אֶחָד חוֹשֵׁב שמבוקשו נִמְצָא שָׁם, וְכָל מַה שֶׁהוּא רוֹדֵף וּמְבַקֵּשׁ אֵינוֹ מַשִּׂיג וְאֵינוֹ מוֹצֵא. וּמַה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַשָּׂגָה לִמְצִיאָה? הַהַשָּׂגָה הִיא לְהַשִּׂיג אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, הַמְּצִיאָה הִיא לִמְצוֹא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה? וּמַה הַחִדּוּד שֶׁבֵּינֵיהֶם. הַנְּשָׁמָה הַיְּהוּדִית אֵינָהּ מַשִּׂיגָה אֶת הָאַהֲבָה שֶּׁבִּקְּשׁוּ מְאַהֲבֶיהָ לָתֵת לָהּ. וּכְשֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת אַהֲבָה אֲמִתִּית וְחִבּוּר אֲמִתִּי לַשִּׂמְחָה וְלַּשַּׁלְוָה – אֵינָהּ מוֹצֵאת אוֹתָן.

כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלָּנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַרְגִּישׁ שֶׁכְּבָר מִיצִּינוּ אֶת כָּל הַיְכוֹלוֹת שֶׁלָּנוּ לְהִתְעַנֵּג וְלִמְצֹא טוֹב, וְגִלִּינוּ בֶּאֱמֶת שֶׁהַכֹּל שֶׁקֶר וְכָזָב, וְכַאֲשֶׁר הַדָּבָר הַזֶּה בָּרוּר שֶׁהוּא רַק אַשְׁלָיָה וַאֲחִיזַת עֵינַיִם, אֵין אָדָם בָּרִיא בְּנַפְשׁוֹ שֶׁחוֹזֵר אַחַר הַהֶבֶל שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא. אֲבָל צָרִיךְ שֶׁנֵּדַע, שֶׁאֵין זֶה פָּשׁוּט כְּלָל, כִּי עֲבוֹדַת הַיֵּצֶר הִיא עֲבוֹדָה מֻצְלַחַת מְאֹד, הוּא מְעַוֵּר אֶת עֵינַי הָאָדָם, הוּא מַחְדִּיר בּוֹ אֶת הַהֲבָנָה שֶׁהַתַּעֲנוּג נִמְצָא 'שָׁם', לַמְרוֹת אַלְפֵי פְּעָמִים שֶׁל הֲבָנָה הֲפוּכָה, הוּא עֲדַיִן מְנַסֶּה לְהַרְגִּיעַ אֶת הַמַּצְפּוּן הַקָּדוֹשׁ, וּלְהַרְאוֹת שֶׁדַּיְקָא נֶהֱנִים מִפְּרִיקַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְזֶה תְּרִיס בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, כִּי כְּשֶׁאָדָם שָׁב בִּתְשׁוּבָה, וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא וִתֵּר עַל כָּל הַתַּעֲנוּגִים, הַיֵּצֶר תָּמִיד יְקַשְׁקֵשׁ בּוֹ וְיוֹבִילֵנוּ בְּאַף לְאוֹתָם מְקוֹמוֹת בִּלְתִּי רְצוּיִים שֶׁהָיָה בָּהֶם עַד הֵנָּה.

וְזֶה מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בַּפִּיּוּט בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת: "דָּבַקְנוּ בְּתוֹעֵבוֹת וּבְמַעֲשִׂים זְנוּחִים", הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מִתְלוֹנְנִים לִפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ כְּבָר הָיוּ זְנוּחִים עָלֵינוּ כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, וְאָנוּ שׁוּב דְּבוּקִים בָּהֶם, אָז מַה נַעֲשֶׂה אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם?! וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה הָאֲמִתִּית, שֶׁעֶצֶם הַסְּלִיחוֹת הוּא לְטַפֵּל בְּעִנְיַן זֶה, אָנוּ מְבַקְשִׁים סְלִיחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא הֵבַנּוּ אֶת עֹמֶק הַתְּשׁוּבָה, לֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ לִזְנֹחַ בֶּאֱמֶת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הַלָּלוּ, נִסִּינוּ, עָשִׂינוּ הַכֹּל, אֲבָל לֹא יָדָעְנוּ 'אֵיךְ' לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה, חָשַׁבְנוּ שֶׁאִם נַפְסִיק – זֶה יַרְפֶּה מֵאִתָּנוּ, אֲבָל לֹא, אִם לֹא נָבִין לָמָּה אָנוּ זוֹנְחִים אֶת הָרַע, אִם לֹא נִתְחַבֵּר אֶל מִי שֶׁצִּוָּה לִזְנוֹחַ אֶת כָּל זֶה, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁנָּשׁוּב אֶל הַחֵטְא, עַל כֵּן זוֹ נְקֻדַּת הַתְּלוּנָה שֶׁלָּנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר אָנוּ עוֹמְדִים בָעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת ומזעקים מִנַּהֲמַת הַלֵּב אֶת הַפְּסוּקִים הַקְּדוֹשִׁים וְאֶת הַפִּיּוּטִים הַקְּדוֹשִׁים.

הָבָה, אֲהוּבִים וְרֵעִים, נַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ אֲמִתִּי וְנוֹקֵב, לֹא רַק עַל כַּמּוּת הָעֲבֵרוֹת, לֹא רַק עַל מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לְתַקֵּן, שֶׁגַּם זֶה מְחֻיָּב לָנוּ, אֶלָּא עַל מַהוּת הָעֲבֵרוֹת, הַסִּבָּה שֶׁלָּהֶם, מַה שֶּׁגָּרַם לַחֵטְא, אֵלּוּ הַדְּבָרִים הֲכִי חֲשׁוּבִים שֶׁעָלֵינוּ לַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם, אֵיפֹה הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִפְרַם הַדֶּבֶק אֶל יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' הַטּוֹב, הַסּוֹלֵחַ וּמוֹחֵל – אֱלֹקָיו, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

וּבִזְכוּת תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית וְקִרְבַת אֱלֹקִים נֶאֱמָנָה, נִזְכֶּה שֶׁיָּאִיר ה' פָּנָיו אֵלֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְהָבִין אֶת שֹׁרֶשׁ הַחֵטְא, וְאֶת שׁוֹרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה הַנָּעוּץ בַּהֲבָנַת סִבַּת וְשֹׁרֶשׁ הַחֵטְא, וְנִזְכֶּה לְהִכָּתֵב וּלְהֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בִּימֵי הַדִּין, וְחַיִּים טוֹבִים וְשָׁלוֹם הֵם חַיִּים שֶׁל אוֹר וְדַעַת וְהַכָּרַת אֱלֹקִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.