מכתב תשעים וארבעה
בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר לך לך, ז' חשון תשפ"א.
לכבוד ידידי חברי ורעי היקר, מוהר"ר … שיחי'.
הנה היום הוא יום שמכריזים על הגשמים, והוא יום שאפשר לפעול בו הרבה הרבה בשמים, כי גדול יום הגשמים וכו', כמו שאמרו חכמינו הקדושים, וענין גשמים היורדים בגבורה, הוא המשכת השפע מלמעלה על ידי צדק ודין, שהקב"ה רוצה להחיות את העולם, להשפיע עליו שפע של חיות, ומי שזוכה אל הקדושה הזו, לזכור שיש הקב"ה בעולם, שנותן שפע, באותו רגע שמהרהר כך, מיד הוא זוכה להמתיק מממנו את כל הדינים, שזו בחינת המתקת הדינים בשרשם, שאין הדין נמתק אלא בשורשו כידוע, וצריך שתדע, שענין בקשת ישראל בא"י באמרם ותן טל ומטר לברכה, כולל את כל התפלות והברכות שבעולם, ומי שיש לו לב אמת, הוא זוכה אז לתפלות אמיתיות מעומק הלב, כי מכניס בדעתו איך שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, ואין עוד מלבדו ממש, והכל ממש הוא אלוקות גמור, וממילא רואה את כל החיים שלו אחרת מאנשי העולם, שרואים בכל תהלוכות החיים, רק את כוחי ועוצם ידי וכו', וכשמזכירים להם שם שמים ובטחון בו יתברך, מיד הם צועקים כתירוץ המוכן באמתחתם – השתדלות, השתדלות, השתדלות… ואינם רוצים להתבונן, אשר להשתדלות הכי פשוטה צריך את השם יתברך, כביכול, בכבודו ובעצמו, שיתן את הכח ואת החיים לעשות משהו בזה העולם, אבל בירידת גשמים, זו סגולה גדולה לאמונה פשוטה בלב, כי הכל רואים בחוש, איך שהחיות הכללית של העולם נמשכת ממנו יתברך ישירות בלי התערבות יד אדם, ובלי השתדלות כלל…. כי מי יכול לגרום שירד הגשם, לולא שה' בעצמו מצווה על כך וכו', וגם לחזות את הגשם שבימינו זה מפותח מאד, גם זה צולע מאד לפעמים, ויש שינויים בכל רגע ממש, כפי שיעלה ברצונו יתברך, ואז הזמן להכניס בדעתו שאין כלום חוץ מהשם יתברך.
לפעמים אנו חוטאים מאד, ואנו חושבים שזה מה שאנו, וכל בכייתנו להשם יתברך, הוא שיעשה לנו שינוי בחיים, שנהיה אחרים, שנהיה יותר צדיקים, והטעות המוכחת היא, שאין זה צודק כלל, הרי פנימיות רצונינו הוא להתקרב להשם יתברך, ולא לחטוא כלל בשום פנים ואופן, והבעל דבר כה מחוכם, קלוגינקער, הוא רוצה שנדע רק דבר אחד – שאנו מזוהים עם חטא, ושזו תכלית הרצון שלנו – למרוד ולעשות את כל מה שהלב חושק וכו', ובאמת, אם נציץ לתוך הלב פנימה, אין אנו רוצים בחיים שכאלו, אנו רוצים להתקרב להשם יתברך ולהיות נקיים תמיד, ואם נדע זאת, לפחות נזכור, שכשאנו לא עושים כך – אנו עושים לא רק נגד רצונו של הקב"ה, אלא נגד רצונינו אנו, בשגם, כל עצם עצמיות מהות מהותינו, הוא רק האצלה מהאלוקות, ואני אמרתי אלוקים אתם וכו', ואם אדם יודע שהוא עושה נגד רצונו שלו, יש סיכוי שיום אחד יתעורר מאד שלא יפתו אותו לעשות משהו שיזיק לעצמו ולרגש האשמה שלו וכו' וכו'. וזהו לך לך, ומה שפרשו הצדיקים, ובתוכם, חיות נפשינו מוהרנ"ת זי"ע, לך לך, גיי דיר צו דיר, תלך לעצמיות שלך, והפירוש עתה נראה לי, שצריך ללכת באמת למה שאני רוצה בזה העולם, היינו למה שנפשי חושקת מאד להתקרב להשם יתברך, מטבע היותה רוחנית ונבדלת, אלא שבמשך הימים הטורפים נפלתי אל רצונות זרים ומרים, שאינני יודע איך הגעתי אליהם, אבל כשאני שומע את הקול של הפרשה הפנימית, שהשם יתברך אומר לאברהם שבנו, לנקודת האמונה שבנו, לך לך מארצך, ללכת עם העצמיות והרצונות הפנימיים שלנו אל המקום שהשם יתברך יראה לנו, ונוותר תוך כדי על כל מיני ארציות ושטות שיש לנו בעולם הזה, שחשבנו שזה טוב, ואנו יודעים בפנימיות לבבינו שאיננו רוצים בארציות הזו, וכן כל הדברים שאנו רגילים לעשות מחמת התולדה שלנו, וכל מיני סגנונות שגויים שקלטנו מהמשפחה שלנו במשים או שלא במשים – את הכל להשליך מיד, וללכת ולפנות אל הארץ אשר אראך, הרמזים הקדושים שמרמז השם יתברך לכל אדם שנמצא בארציות וכו', ועליו לזכך אותה.
ההכרח לקצר, במקום שאמרו להאריך טובא.
בברכת חסידים אוהבים
ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי