מכתב תשעים ושבעה
בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר לך לך, י' בחשון תשפ"א, פה אומין יצ"ו.
לכבוד ידיד נפשי האברך החשוב ר' … שיחי'.
הנה על של עתה באתי, לכתוב לך דברי חיזוק והתעוררות היוצאים ונובעים מהאי נחלא עמיקא וטמירא דנביע ביה מקורא דחכמתא עלאה, והוא המעין היוצא מבית ה' להשקות את נחל השטים, להחיות נפשות חלושות כהיום הזה, ולתת להם סמי מרפא חזקים המחוללים נפלאות ומחיים מתים ממש, שאף שאנו כמו שאנו, במקומות שלנו, בא הצדיק האמת ומחיה אותנו בחיות חדשה לגמרי, ומחדיר בנו רצון דקדושה לרוץ אורח אחריו יתברך בהשתוקקות וגעגועים אין קץ, להתרפק על אהבתו של קודשא בריך הוא, הרוצה בתשובה וחפץ בנו להחיותינו כהיום הזה, ואילו חפץ ה' להמיתנו לא היה מראה לנו את כל זאת, ספרים נפלאים כאלו עם עצות מדוייקות כאלו, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שהשם יתברך שולח לו צדיקים נוראים להוציא נפשות משאול תחתיות.
והנה פרשת השבוע, פרשת לך לך, מדברת מהמצוה של אברהם אבינו, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, היינו שיהודי מקבל הוראה מן השמים, אל תנסה תמיד לעבוד את השם יתברך עם הארציות שלך, עם התירוצים – זה הטבע והמולדת שלי, כך נהגו אבותי וכו', אלא צריך להשקיף בעין עיונו בתכלית ההתבוננות הפנימית, מה עליו לעשות בזה העולם, בכל רגע נתון, ואיך יוכל להתקרב מחדש אל השם יתברך, ללכת למקום בלתי נודע – זהו סודה של עבודת השם, כמו שפירש רביז"ל שיש אנשים שאין מראים להם מה שפעלו בזה העולם, וכל החיים הם חיים באי וודאות, אם באמת הם מוציאים מן הכח אל הפועל את תכלית בריאתם וכו', אבל אחת הם יודעים שהם עושים רצון קונם וחפץ צורם מבלי הבט על עצמם, רק להמשך אחריו יתברך, בבחינת משכני אחריך נרוצה, להמשך אחריו יתברך, זה כל הסיפור.
העצות של רבינו, הן בתורה, בסדר דרך הלימוד, והן בתפילה והתבודדות, ותפלה בכח בתפלות הקבועות, והן בכל ריבוי דיבוריו הקדושים בכל דבר וענין, הם נובעים מתוך עומק אחד, שיש הקב"ה בעולם, ואנו נבראנו על ידו ובשבילו, ואסור לנו להסיח דעת מהקדושה הזו אפילו לרגע אחד, כי הן הן הדברים שאפשר לאבד אותם בהסח הדעת, ויש הרבה שהתקרבו לדעת רביז"ל, וכבר כולם יודעים שהם ברסלבר'ס וכו', אבל עצם פנימיותם התקרר לגמרי, כי זה טבע בני אדם שדבר השגרתי והרגיל – נתיישן אצלם, ואי אפשר לקרוא לזה בשם התקרבות, והם סתם סובלים את השם הזה לחנם.
עיקר מה שרבינו רוצה להחדיר באנשיו זהו "לך לך", להתחיל ללכת, ללכת עם כל מה שאתה יודע במדבר החיים, ללכת עם התורות, אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', ללכת היינו להתקדם, לחיות, לגלות את החיות הפנימית שלי, שמושכת אותי אל הקב"ה.
אסור, אסור, אסור, אסור להתייאש כלל מהמדרגות הכי גבוהות שיש ביהדות, הכל שייך לנו ולחלקנו, לא שאנו צריכים לשאוף לאיזה מעמד רוחני, חס ושלום, או כמו שיש טפשים שחושבים שאם יהיה להם רוח הקודש – זה יהיה נפלא מאד, אני מדבר על מדרגות הדבקות הכי פנימית באלוקים חיים ומלך עולם, אשר אדם זוכה בזה העולם לחשוב מחשבות איך להתקרב אל השם יתברך, וקול דודי דופק, כמו פעמון בקרבו המקשקש, מה לך נרדם קום קרא אל אלוקיך. וכשאדם יוצא החוצה ורואה את הבריאה היפה למול עיניו, הוא משתגע בכיסופי אמת אל השם יתברך, כי בכל פרח הוא רואה אלוקות ממש, והוא מתלהב בקרבו איך שהוא חי בגן עדן של השם יתברך, והוא מרגיש ממש את הבעל הבית השולט בעולמו, הרוצה בבריותיו לקרבם אליו יתברך.
ואל תחשוב, אהובי אחי, שאלו דברים נוראים כאלו שאין ילוד אשה יכול להשיגם, ואפשר אולי רק צדיקים בודדים מיחידי הדורות וכו', אין זו האמת, כי עצם הדבר שיש בידך החומש והמשניות, שהם אורות עליונים של הקב"ה שהתלבשו באותיות וכו', יש בידך את גילוי האלוקות שאתה צריך רק לפתח אותו על ידי ריבוי דיבורים טהורים אליו יתברך ממעמקי בקיעת לבך, יום אחר יום, לילה אחר לילה, אל תתן דמי לו, ואז תזכה גם אתה לגילויים נפלאים אשר עין לא ראתה, והעיקר שיהיה בלב אמת, שתהיה אמיתי עם השם יתברך, ותחיה חיי נצח אמיתיים, ותדע תמיד שכל מה שעובר עליך הוא ממש מדוייק מבעל הרחמים בעצמו, מהשם יתברך שהוא מלא מלא מלא רחמים אינסופיים עד אין קץ ואין תכלית, ואם אדם חושב על הרחמים של השם יתברך, ומעמיק לחשוב איך שאין רחמנות כזו בעולם, ואין אפשרות להשיג את אינסופיות של הרחמים האלו, ובעל הרחמים הזה ממש כביכול משתוקק אלי, אל העצמיות הפשוטה שלי בזה העולם, שממני יתקלס עלאה במרומי שמיא, ואעלה ברצונותיי נחת רוח גבוהה להשם יתברך, היש חסד גדול ונפלא מזה להשם יתברך? וכל זה גילה לנו רביז"ל במעלת הרצון דקדושה וכמבואר באריכות בליקוטי הלכות, ערב, הלכה ג', עיין שם.
תחשוב על אברהם אבינו, עליו השלום, לא היה לו נחת מהבן שלו, לא היה לו המון דברים, שאצלנו הם מובנים מאליהם, ועבר עליו מה שעבר בכל אלו השנים שחכה לפרי בטן, והיו כולם מבזים אותו וצוחקים עליו, ואחר כל זה, אומר לו הקב"ה לך לך מארצך, לך למקום בלתי ידוע, ותחשוב כמה קשה לצאת לנסיעה ארוכה כשלא יודעים לאן נוסעים, וזהו נסיון גדול מהשם יתברך, ובכמה תירוצים ואמתלאות, אם היה מתנהג כמונו, שלא מבין בדיוק, ואולי זה רמז מסויים ולא למעשה וכו' וכו', תחשוב שהבעל דבר של אז ישב בשקט, הוא עבד ועבד, גם לאברהם אבינו הוא הגיע, אבל כאשר ידע אברהם אבינו שזהו רצון השם יתברך – לא היסס והלך אחריו במדבר ממש, ובגלל אבות תושיע בנים, שכל הרצונות הקדושים והנוראים של אברהם אבינו, באו לעזרת כל בניו אחריו עד סוף כל הדורות. ואל תחשוב שזה חד פעמי בבריאה, אלא כל אדם, בכל מקום ובכל מצב, אם יתגבר ברצונות וכיסופים חזקים כאלו להשם יתברך, יזכה לאורות כאלו שלא תאר ולא שיער על קיומם כלל. וכבר ידוע שיחת רביז"ל כשדיברו מעוצם תבערת הלב של אברהם אבינו אל השם יתברך, התאנח אחד מאנ"ש ואמר, איך לוקחים לב כזה, ענה ואמר רביז"ל, שיש לך לב כזה רק שאינך מלבב אותו… היינו שכולנו קבלנו אותו לב כמו של אברהם אבינו, רק הבחירה היא לאן אנו מנתבים את האור הזה, את אור ההשתוקקות הזה, האם לצרכי העולם הזה והבליו או לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, להעלות נחת רוח להבורא יתברך, שמי שזוכה לעסוק בזה, הוא מתענג בתענוג עליון ונערב העולה על כל התענוגים שבעולם.
ותדע לך, אחי אהובי אשר כנפשי, שבמכתב זה כתובים כמה יסודות טובים לחיי עבודת השם בקדושה ובטהרה, וכדאי שתקרא אותו בשימת לב, מתוך רצון לעשות את רצונו של אבינו שבשמים, והלוואי שאזכה גם אנכי הקטן להיות נכלל בין האנשים הכשרים הדבוקים ומקורבים לצדיק האמת מיחידי הדורות אשר שופך עלינו דליים של התחזקות והתעוררות, בכמה משיבי טעם להחיות נפשותינו העשוקות בשאול תחתית, להעלותינו משם, ולרחוץ אותנו היטב, ולהלביש אותנו מחלצות ובגדים יפים, נאים ומפוארים, כדי שנזכה לעמוד ולשרת לפני ולפנים בדבקות הכי נפלאה בהשם יתברך.
הכ"ד
אחיך אוהבך
ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי