חֹדֶשׁ הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים
א' אלול תשפ"ג
חָשַׁבְתִּי מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן עַל חֹדֶשׁ אֱלוּל, קוֹרְאִים לוֹ חֹדֶשׁ הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים, בַּהֶקְשֵׁר שֶׁל הַשָּׂפָה הַפְּשׁוּטָה הַמִּלִּים הַלָּלוּ מְתָאֲרוֹת רֹךְ וְחֶמְלָה, אַהֲבָה וְהַכָלָּה אֵינְסוֹפִית, הֲרֵי סְלִיחָה זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁכֻּלָּנוּ הָיִינוּ רוֹצִים, שֶׁתָּמִיד יִסְלְחוּ לָנוּ עַל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁלָּנוּ, וְרַחֲמִים? אֵיזוֹ מִלָּה יָפָה… אֲבָל כָּכָה זֶה בֶּאֱמֶת גַּם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ טָעוּת לַהֲמוֹנִים. כֵּיוָן שֶׁהַחֹדֶשׁ הַזֶּה הוּא הַקְדָּמָה לַיָּמִים־הַנּוֹרָאִים – יְמֵי הַדִּין, אָז מְדַבְּרִים יוֹתֵר עַל הַבְּעָתָה מִפְּנֵי הַדִּין מֵאֲשֶׁר הַתֶּדֶר הַקָּסוּם שֶׁיּוֹרֵד לְעוֹלָם, שֶׁנִּקְרָא "סְלִיחָה וְרַחֲמִים", זֶה לֹא שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְפַחֵד מֵהֲדַר בּוֹאוֹ, אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה – צָרִיךְ לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְבוֹאוֹ, לִרְצוֹת לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהַסִּפּוּר, אוּלַי בִּגְלַל זֶה הַחֹדֶשׁ אֱלוּל בָּא לִפְנֵי חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, כִּי אָנוּ חַיָּבִים לָבוֹא לַחַגִּים שֶׁאָנוּ מַרְגִּישִׁים אֲהוּבִים…