בעזרת השם יתברך, יום שני לסדר חיי שרה, כ"ב בחשון תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי היקר, האברך המשתוקק לחזור בתשובה ולהתקרב אליו יתברך, מוהר"ר ר' … שליט"א.
הנה באתי בשורות אלו לקיים רצונך לכתוב מדברים נפשיים הנוגעים בעומק הלב הטהור, שרוצה להתקרב אליו יתברך, באמונה ובלב שלם, ועלינו נפלה חובת היום – לחזק ולעורר זה את זה, כי רבים נפלו ונכשלו, ואין הקב"ה מביא לאדם את האור אלא לרגעים, ואחר כך נוטלין זאת ממנו, והוא צריך בכוחות עצמו לדלג על הרי המניעות, ולטעום את האור האהבה שבדעת, ולרצות ולהשתוקק אליו יתברך מעומק הלב. אבל הבעיה היא, שלאחר שנוטלים מן האדם את האור הטבעי, את האור שמגיע לו בתוקף היותו יהודי, הוא נופל ונשבר לגמרי, ואינו יודע בכלל שהירידה הזאת אינה ירידה כלל, אלא היא תכלית העליה, לחשוב שזו ירידה – זו טעות בכל הענין, אין לאדם שום יכולת לדעת את מקומו ומצבו, כי אף אם בענין של שחור לבן, הוא רואה שהוא אינו בסדר כלל, אבל צריך לשקלל בתוך הנתונים את שברון רוחו והשתוקקותו להתקרב להשם יתברך, בתכלית ההתקרבות, שלפעמים זוכה לזה רק כאשר בא אל דכדוכה של נפש, אל העומק של העומק של שבירת ונמיכות נפשו, ומרגיש שהתרחק מאור פני מלך חיים, וההתרחקות חותכת בבשר גופו ונפשו ללא רחמים, כי לסטרא אחרא אין רחמים עלינו, היא תעשוק את כל מה שיש לנו, ואם נוותר לה, אף מעט, נמצא את עצמנו מעורטלים מכל זיק של קדושה וטהרה. וכאשר אדם זוכה להרגיש כאב חטאיו, הוא קרוב מאד אל השם יתברך, ואם היה יודע את קרבתו זאת – היה מתמלא שמחה עצומה, והיה מתקרב באמת אליו יתברך, אך הבעל דבר דרכו להשכיח גם את זאת, ואומר לאדם, הלא אתה מלא פשעים וחטאים, ואין לך שום שייכות אל הקדושה, וכיון שכן – עדיף שתפסיק לדמיין שתהיה אי פעם איש כשר ותתחיל לעשות מה שאתה רוצה (הוא אפילו לא מברר אצלו מה הוא באמת רוצה, אלא מדבר עמו בלבו כאילו הוא באמת רוצה להיות כמו הקלי עולם וכו'). אבל העצה היא, לומר לו, תראה כמה אני מצטער על ריחוקי העצום מן הבורא יתברך, וכמה דואב לבי בקרבי, וזה סימן שהנשמה אשר בקרבי קדושה וטהורה היא, ולא הצלחת, בעל דבר הרשע, להכתימה בשום כתם שהוא.
יקרת נשמתינו היא לאין ערוך, אם היינו יודעים איזה קדוש שוכן בתוכנו ובתוך מעינו – היינו נזהרים ביותר, ובפרט בקדושת המחשבה, שהיא יוצרת את כל האדם, כי כל האדם הוא רק מחשבותיו, ובמקום שבו מחשבותיו נמצאות שם הוא נמצא, ורק שם, ואם כן, אם נשכיל לחשוב הרבה עליו יתברך, עד שנתרגל שמציאותו יתברך תהיה לפני עינינו תמיד, הרי שאנו מסתתרים ממש בצל כנפיו יתברך, ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, אזי אנו ממש אצלו יתברך, ומי יכול להפסיד דבר כזה, שבמחשבה בעלמא, בדבר הכי פשוט לכאורה, נדבקים במקום שנדבקים, וכמו שעבודת השם היא לפעמים נראית קשה עד מאד, היא קלה לאין ערוך, כמו שאמר רביז"ל בשיחה – רווח העולם הזה אין לשער, כי בתנועה בעלמא, ובמחשבה קלה קטנה בעלמא – אתה נדבק בחי החיים בו יתברך, זהו עולם מלא הזדמנויות, שכל רגע מכיל בחובו הזדמנות לעשות רצונו של הקב"ה, ותמיד, ממש תמיד, יש איזו יכולת לעשות לפניו יתברך נחת רוח, כל אחד במקום ובמצב שהוא נמצא, אף שזה נראה רק מן האדם. מה? אני אהיה דבוק לגמרי בו יתברך? והלא אני מלא חטאים,עוונות ופשעים… אבל האמת אינה כן, כי כל זמן שאדם חי, אפילו ברגע האחרון של חייו, יש לו את כל ההזדמנויות עשות רצונו יתברך, כי אין רגע ביקום, שאין בו יכולת ואפשרות לעשות משהו שבאמצעותו אפשר להיות דבוק בחיי החיים, ועל זה אנו צריכים להיות בשמחה עצומה, על זכות כזו, על נקודות טובות כאלו, על אור כזה שנמצא ממש אצלנו, ויש לנו את ההזדמנות לממשו בכל עת.
היום בבוקר כשקמתי, חשבתי, שהלוא יש לי בביתי אוצרות כאלו, עשירות כזו, ואני לא משתמש בהן מספיק, ורק על זה לבד אצטרך לתת את הדין. תאר לך, שהיינו אומרים ברצינות בכל יום בספר הקדוש "ליקוטי תפילות", כמה אור וקדושה זה היה מוסיף לנו, והנה יש לנו את הספר בבית, ויותר מאחד… ואנו גם מאמינים בקדושתו, ואני אפילו זכיתי להפיצו, ואיפה אני, ואיך אני, אחרי שיש ספר קדוש כזה בעולם? והצער הזה גרם לי, לקבל על עצמי, לפחות מהיום והלאה לשקוד על דלתות הספר הזה בכלל כל ספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל, ואני זוכר ימים מקדם כמה היו כרכי אשר בנחל מחזקים את נפשי לבל תיפול כלל, ומה היום? לכן צריך להתחיל מחדש, לקרוא הרבה באלו הספרים, ולזכור היטב את ההתלהבות הראשונה של ההתקרבות, שהיתה בה נעימות נפלאה עד אין סוף ואין תכלית, וצריך שתדע, שעיקר ההתקרבות לרבינו ז"ל תלוי בהתחדשות, להיות כמו אז, בשיא התמימות והפשיטות, כשרצינו באמת את עבודת השם, כשהתקרבנו לאור הזה, ידענו שהגענו הביתה, שאנו רוצים אמת, שאנו רוצים דבקות הבורא, ומה עכשיו, אנו כבר לא רוצים?! בודאי שרוצים… רק צריך לנער את הרצון הזה מכל האבק שיש על זה, מכל השטויות שעשינו, אבל את זה עלינו לזכור תמיד, שהאוצרי אוצרות של יראת שמים – נמצאים בבית שלנו, ויש לנו בחירה אם להתעלם מזה, או להמשך אחר זה, כמאן דרדיף בתר חיוהי.
חשבתי בענין פרשת חיי שרה, שהנה השם של הפרשה הוא חיי שרה, אבל בסופו של דבר, היא מדברת רק מהמוות וההספד ולא מהחייים שלה כלל, והענין בזה, שעיקר השלימות של החיים, הוא כשהם מקושרים עם יום המיתה, כשאדם מכין את עצמו ליום ההוא, בבחינת ותשחק ליום אחרון, אזי רואים איך היו חייו קדושים וטהורים, ושכולם שוים לטובה, ושרק רצה לעשות טוב בחייו.
השם יעזור שנזכה לעשות שינוי אמיתי בחיינו.
הכ"ד ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי