מכתב מאה ושנים עשר
בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר חיי שרה, כ"ה חשון תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי ורעי היקר, ר' … נרו יאיר ויזרח.
הנה זה זמן רב לא כתבתי לך, והשם יתברך יודע את האמת, כי עבר עלי מה שעבר, יסורים, צרות ותלאות, עד אין שיעור, וגודל צעקתי אל השמים אין לשער, ועומק נפשי היתה בתהום השבירה, ולולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, אם לא תורת ההתחזקות של הצדיק האמת מיחידי הדורות, שיורד עמנו למקומנו השפל, לעומק דמעותינו המלוחות, ונותן באמצעות תלמידו הנפלא מוהרנ"ת יד וכתף לבל ניפול חס ושלום, כי הוא ידע את היצר הרע שיש לנו, והוא היודע להעלותינו מתהומות קשים מאד, במקום שאין יד מחזקת מגעת לשם, ותכלית היסורים הם תשובה ומעשים טובים, שניקח את אור היסורים לעובדה ולמעשה, שלא נעשה את מעשי השי"ת כאכזריים גרידא ללא שום תכלית. ואת התכלית אנו צריכים לייעד ולכסוף אליה בכל לבנו ונפשנו, ואתה לבד ידעתי, ידידי היקר, אשר בשעת היסורים, גם להתחזקות יש גבול לפעמים… ואין היסורים שומעים להתחזקות, ואף שאי אפשר בלי התחזקות, אבל ליסורים יש קול גבוה מאד שמחרישה את אוזן נשמתנו, ואנו נופלים לעצבות ועצלות ומרה שחורה, ולולא תורתו של הצדיק שלימד אותנו להפוך את כל היגון והאנחה לשמחה עצומה, אז אבדנו באמת, אשרינו.
באמת אומר לך, שאני מרגיש כל כך נבוך שממני יוצאים דיבורים נפלאים כאלו, ואנכי איש חלק, ואין בי כלום, ואני תמיד תולה זאת בזכות הקירבה היחסית בינתיים, אל אור האורות שהכל בו, וכל מי שנמצא בסביבתו אפילו בדלי דלות, זוכה לאור רוחני גדול ועצום מאד, ויש לו דיבורים נוראים ונפלאים להחיות נפש כל חי, ותמיד ראו את זה בין אנ"ש, ובפרט בין תלמידי היכל הקודש, שהקטן שבהם היו לו דיבורים כאלו כמו לגדולי הצדיקים, דיבורים של דבקות גמורה בהשם יתברך, דיבורים טהורים כאלו של השתוקקות וכיסופים עלאיים לכל דבר טוב, ללימוד התורה בהתמדה, בכל הלימודים הקדושים, וספרי רבינו ז"ל הקדושים עם החן המיוחד של כל דיבור ודיבור, בכל שורה ושורה בספרי רביז"ל הקדושים, והתמימות האמיתית הזאת שיש בדיבורים המחיים של מוהרנ"ת הקדוש והטהור, בתפילות היוקדות הללו, בגעגועי קודש אינסופיים הנובעים מכבשונה של חסידות ברסלב, וזה צריך כל אחד מאתנו למלאות בארסנל שלו לפני צאתו החוצה לפגישה עם אנשי העולם, כי גדול אדונינו ורב להושיע, יש בידינו עצות נפלאות כאלו, קדושות ומדוייקות כאלו, ולמה שלא נשתמש בהן בעצמנו, ולמה שלא נגלה אותן לאחרים, הלוא הן הטוב הגמור שיש להשם יתברך בעולמו, הדרך הפשוטה והנכונה לעבדו יתברך, ולהיות איש כשר באמת, בתוכיות ובפנימיות, בלי שטויות והבלים, בלי לווי של הסטרא אחרא שרוצה להתאחז בכל דבר טוב.
ומה עם השמחה? וכי לא אנו צריכים להיות השמחים ומאושרים ביותר עלי אדמות, שאנו זוכים לראות את אורו של משיח בגלות? אנו צריכים לצעוק לעצמנו ולחברנו בכל עת, מה אתך, שמא יש איזו מדה בעולם שמושלת עליך, וניתיה אנא ונחרביה, היינו שאסייע לך לכלות המדה רעה, כמו שאמר רביז"ל, והלא בשביל מה אנו יושבים לשיחות חברים ולכתיבת מכתבים זה לזה, רק בשביל הענין האלוקי הזה, בשביל שנהיה אנשים כשרים, מתבודדים אמיתיים, לומדים ולומדים וגורסים ומעיינים, רוקדים ושמחים, ומלאים זיו ומפיקים נוגה קדוש של אמונה ופשטות יהדות, ולזה עלינו להתמיד מאד בספרי רביז"ל, מוהרנ"ת ומוהרא"ש ז"ל, כדי שנהיה מלאים מאורו של רבינו הזך והנעים, שזהו הבדל עצום בין מי שחי חיים יהודיים ללא ענין רביז"ל לבין מי שרביז"ל מדריך אותו בחייו, ואיך זוכים אל ההדרכה הזו? רק על ידי לימוד יום יומי, מתמיד ועקבי, ולומדים זאת אליבא דנפשיה, לעובדה ולמעשה, בכל שורה שלומדים, הראש מונח כבר איך אני מיישם זאת בחיי היום יום שלי, איך אזכה להיות באמת תלמידו של רביז"ל שמוליך אותנו בדרך האמיתית בחיים, ללמוד ממנו עוד ועוד, כי לא כמו שחושבים אנשים, שלומדים ויודעים ומדקלמים וזהו, אלא כל פעם מתחדשים המאמרים בליקוטי מוהר"ן באור נורא ונפלא, ובכל פינה בחיים, ובכל צומת, אנו מקבלים את האור הזה – לדעת מה יכולים לעשות, מה אפשר לעשות, ואיך לקבל את העצות המיוחדות לאותה עת וזמן, וזה בגלל שדברי רביז"ל נובעים מנצחיות התורה הקדושה, וכמו שהתורה בעצמה שייכת לכל אדם בכל מקום ובכל זמן, תמיד לעולם ועד, כמו כן עצות הצדיק האמת, שהן עצות התורה הקדושה בעצמה, הן תקפות תמיד ויעילות בכל עת ובכל זמן, רק שצריך להיות בקי אמיתי בהן וללכת בדרכי החיים לאורם.
ההכרח לקצר, בשעה זו של לפנות בוקר.
הכ"ד אוהבך באמת
שלמה ברוך בלוי