מכתב מאה וחמשה עשר
בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר תולדות, כ"ח בחשון תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי היקר והנעלה, מוהר"ר … שליט"א.
בשלהבת השלהבות של ההתלהבות, באישון לילה ואפילה של מחשבות, עלה בדעתי רעיון פנימי, אשר החיה את גופי ונפשי, אודות החסד הנורא שעשה עמנו בעל הרחמים, שהביא לנו את הצדיק האמת רם על כל רמים, אשר גלה רחמנותו יתברך האינסופית, על כל נברא ונברא וכל כל נשמה אסופית, ואין רוע בעולם שיכול לעמוד מול הטוב הגמור, אשר לנשמות אהוביו בני בחוניו עצור ושמור, וגניזת קדשו של אותו צדיק עולמים, כמגדלור בחשכת הגלות אשר ירדו ישראל בתחתית השנים, ואך כי יבוא בעל עבירה אליו מעומק שאול, יאיר עליו אור השם להרימו אל רום מעל, ואין שום חושך שיוכל להחשיך סליחת הבורא, נורא עלילה על בני אדם ולו הפחד והמורא, והוא סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון, ושאבתם מים בששון ממי הישועה ישראל ישאבון, לחשב עומק הרחמים הגנוזים בגילוי נפלא שבנפלאים, אשר מראש חשב על אחרית הנשמות הנדכאים, התאבים לצאת מני שחת לאורות עלאים, אך סגר וגדר בעדם לא יצאו לשמים מאירים, לחופש אחר שעבוד שואפים ונזהרים, ובת קול תענה להם מן השמים, להחיותם בתוקף ירידתם ונפילתם, היש דבר כזה בעולם, וכי נשמע כזאת, אשר לא יעזוב את חסידיו ואל ישובו לכסלה, שאדם אחד צדיק וקדוש ישיג את עומק הרחמנות האין סופית של בעל הרחמים בעצמו, הנמצא כזה או הנשמע כמוהו.
והשתא דאתינא להכי, להזכר ברוב רחמי השם ובחסדיו הגדולים, אשר נתן לנו את ציון רבינו ז"ל, נזכר היטב מה שאמר בפירוש, שנזכה להשמר מהיום והלאה ממזידות, וצריך להעמיק בדבר זה מאד, משום שלהבין מהו מזידות צריך להבין הרבה דברים עמוקים, וההבנה של זה תגרום לנו שלא נתאוה לשום חטא שבעולם, ונרדוף להכיר את הבורא מכל פרטי הבריאה, כיון שנזכרנו ברחמיו, עלינו להבין בעומק, שמלבד רחמיו הגלויים התלויים בזה, מונח בזה עומק קדוש ונורא, שהוא באמת אכן רוצה בנו, כי לולא חפץ ה' להמיתנו, לא לקח מידינו עולה ומנחה, לא היה מראה לנו את כל זאת, ולא היה חרד עלינו את החרדה הגדולה הזאת, להביא לעולם עיר וקדיש מן שמיא נחית להחיותינו כהיום הזה, בעומק ירידתנו ונפילתנו בדור האחרון, היתום והמסכן הזה. ואם השם יתברך רוצה בנו, זאת אומרת שכל דיבור קדוש שנוציא מפינו, כל תנועה של קדושה שנעשה בעולם – הכל כל כך חשוב ונהדר, וההשתוקקות שבאה להשם יתברך על ידי התחזקות היא יותר עמידה ונצחית מההשתוקקות לתיקון המעשים הבאה על ידי התעוררות ומוסר, ואף שרבינו ז"ל אמר שהעיקר הוא יראת העונש, כבר לימד אותנו מוהרנ"ת ז"ל, שדווקא בגלל יראת העונש עלינו לרדוף ולהמשיך את עצמנו אל השמחה באלוקותו, ועל הבטחון ברחמים הגדולים שלו שאינם כלים לעולם.
אני רוצה שנקדיש כל יום, אפילו כמה רגעים, שנעמיק מאד מאד באור הגדול הזה של רחמי השם יתברך ורצונו הגדול והקדוש להתחבר ולהתאגד עם נשמות ישראל, למרות שהן מה שהן, בירידה הכי גדולה, עדיין חביבותא גבן, שהחביבות הגדולה של אוהב עמו ישראל – לא מפסיקה לרגע, ועל כן גילה רבינו ז"ל, שבאמירת אלו המזמורים על קברו וציונו הקדוש, זוכים לנגוע ברחמי רחמיו העצומים אשר מקיפים וכוללים את כל העולמות, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, ואין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל. ואם כן, תאמר הנשמה לעצמה, למה שלא נרדוף אחרי האמת הזאת השורה בבריאה. ומהי האמת הזו? שברגע זה דייקא אפשר להתעלות לכל המדרגות על ידי האמונה ודבקות הבורא יתברך שמו.
וזו היתה עבודתו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע כל ימיו אשר חיה, שהיה מפרסם לכל העולם רחמנותו יתברך האין סוף, והיה מגלה להם גילוי פשוט של אמונה, בלי שום חקירות והשכלות רק בתמימות ובפשיטות הכי גמורה, לפתוח את הפה לדבר אליו יתברך, ולהיות בשמחה על כל מה שעובר על כל אחד ואחד בכל מצב ומצב שיהיה נמצא בו, והיה אומר, שאם נפעל בזה שקורא הקונטרס שיחשוב שניה אחת מאמתת מציאותו יתברך – בזה כבר פעל בכל ההדפסה, וכשנחשוב דבר זה, נקדיש את כל ימינו לאור ההשגחה הפרטית הזו, להכיר את השם יתברך ממקומנו וממצבנו דייקא.
ההכרח לקצר במקום שאמרו להאריך, מחמת השעה המאוחרת באישון לילה.
אחיך ידידך שלמה ברוך בלוי