מכתב מאה ועשרים
בעזרת השם יתברך, ערב שבת קודש פרשת תולדות, ד' בכסליו תשפ"א.
מטל השמים ומשמני הארץ, תתברך ממעון קדשו יתברך מן השמים, ותתגלה לך אמתת מציאותו יתברך בגילוי נורא ונפלא עד מאד, הלוא הוא האברך היקר והנעלה, ר' … שיחיה.
הנה זה זמן רב שלא באתי עמך בכתובים, וכמובן שתדון אותי לכף זכות, מריבוי התלאות והטרדות של העולם הזה, אשר אין לתאר ולשער מה שעובר על כל אחד בכל יום ויום, ולפעמים מה שצריכים לעשות – לא זוכים לעשות, ולולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי.
היום מלאו לי חמישים שנה בזה העולם, ואין אני יודע את נפשי על הימים שעברו בחושך, ואיך אזכה להחזירם אל הקדושה, לעשות רק את הטוב והישר בעיניו יתברך כל הימים, על כל פנים מהיום והלאה, ורציתי לשתף אותך בתחושות האלו, כי בעצם, ככל שחושבים על המחשבה של התכלית, רעדה ופחד נופלים עלינו, ואנו רואים בחוש, איך שהזמן פורח וחולף כל כך מהר, עד שאין לנו שום זמן כלל, כי עוד מעט יבוא היום והשעה והרגע, שנצטרך להפשיט את הגוף והנשמה, ולהכלל לגמרי בו יתברך, ואף שאנשי העולם מלעיגים מדיבורים כאלו, ורואים בהם דכאון וחדלון, האמת היא, שעצם מחשבת התכלית מביאה את האדם לידי שמחה והתעוררות הנפש לטוב הגמור שלה, כי לשם היא נכספת ללכת, ואם נותנים לה את מזונה היא שבעה ומרוצה.
אהובי אחי, השם יתברך עשה אתנו טובה עצומה, נס ופלא לחיים, שיש לנו דיבורים של תכלית, שאנו זוכרים שאנו חיים כאן בינתיים, ואין לנו שום קביעות מקום בהאי עלמא, וכל יום שעובר – הוא יום שכבר נפטר מאתנו, ואם לא ניצלנו אותו לתורה ולקרבת אלקים, הרי שהוא יום מת לגמרי, והוא סכנה גדולה לחיות כך את החיים, כי כל יום שעבר – נתבע בו על מעשינו ומחשבותינו.
החיים בעולם הזה הם מעצם טבעם, כמו זרימת מים בנהר שוטף, אין פנאי להתעכב על שום יום, כי כבר בא היום שלמחר, ואנשי העולם, מחמת רוב המהירות של הימים והחיים, וזה בא וזה הולך, ובכל יום מישהו מת ומישהו נולד וכו', אזי נדמה להם שהעולם הזה הוא סתם, וזו ההסתרה הכי גדולה על האמת, שחושבים שאין משמעות לחיים, ואף אלו שמדברים הרבה על ערך החיים, ואף אלו שנמצאים בקדושה, ומדברים על מילוי החיים בתורה ובתפלה, אבל כדי לראות את האפסיות הגמורה של כל דבר שאינו מדוייק, ואת גודל הגיחוך של כל פניה ופניה – לזה צריך התקרבות אל הצדיק, וכמו שכתוב בפרשתינו – ותלך לדרוש את ה', היינו שצריך לילך אל בית מדרשו של הצדיק האמת, וללמוד שם את הלימודים הקדושים של דבקות אמיתית בחי החיים, ואת דרכי המלחמה של השני כוחות המתנגדים לזה, בבחינת שני גויים בבטנך, וממעיך יפרדו וכו', ואי אפשר בשום פנים ואופן לברוח מן המלחמה הזו, ובמיוחד לא על ידי הדחקה, שאדם מעלים עיניו מן האמת ומטעה את עצמו בכל מיני הטעיות כאילו אפשר לחיות את החיים סתם וכו'.
הלימוד שלנו הוא לימוד אמיתי של דבקות ה', אנו רוצים את הקב"ה באמת, אין לנו שום צד שאפשר לחיות את החיים בלעדיו, ואעפ"כ הבעל דבר תופס אותנו כחולמים באמצע מלחמה, והנשק שלנו נשבר לגמרי, ואין לנו כבר שום כח נגדו, והוא כבר תופס אותנו בשק, וכאילו אנו לאחר יאוש, ואין לנו כבר שום תקוה לשוב אליו יתברך, אך לא כן היא האמת, כאשר יהודי יודע שהקב"ה מעולם לא ויתר עליו, ואף שעשה מה שעשה בעוונותיו הרבים, והרשיע מאד, עד שהתרחק מאור פני מלך חיים ולא חמי אנפי שכינתא קדישא, אך כמו אב נאמן, כרחם אב על בנים, האבא לא מוותר על הילדים שלו, על אף ילד, ואף אם הילד שלו גורם לו בושות, והוא מעורער נפשית וגופנית, ואין לו ממנו שום נחת – הוא רודף להצילו ועוקב אחר דרכים שונות כיצד להוציא אותו מני שחת. כך ממש עושה הקב"ה, כשהוא רואה שנשמות ישראל הן בבחינת התעלפות, והן רחוקות מאד מאור פני מלך חיים, הוא עושה מה שעושה ברחמיו הרבים להושיע אותם, ושולח להם בכל דור צדיקי אמת, המאירים לארץ ולדרים עליה ברחמים רבים, שיהיו יכולים לחזור אליו יתברך, כמו שידוע הדיבור של צדיקים, שבזמן הולדת הבעל שם טוב בעולם, היה העולם שרוי בעלפון רוחני, והיה השם יתברך, כביכול, זועק את שמה של בתו הנרדמת, והיתה הקריאה מהדהדת בעולמות – ישראל! ישראל! כדרך שמעירים אדם, שקוראים אותו בשמו שהוא נשמתו, ואז מתעורר, ולכן ביקש הקב"ה לעורר את ישראל, וצעק בשמם, ומזה נמשכה נשמת רבינו 'ישראל' בעל שם טוב הקדוש, וכך הוא בכל דור ודור.
בדורנו האחרון, רצה הקב"ה לנחם את ישראל, ושלח להם מושיע ורב, הוא המנחם והמשמח את הכל, רבנו נחמן מברסלב זי"ע, והשלימות היא שנדע, שהוא מתנה אמיתית להחיותינו כהיום הזה, כי על ידי הדיבורים הקדושים שלו שהחדיר בעולם, אפשר ויכול כל אחד ואחד, מאיזה מצב שהוא, להתקרב באמת אל השם יתברך, ולעשות רצונו יתברך תמיד, באמת ובאמונה ובלב שלם, והכל בתנאי כפול, שלא נשתמש עם שכלנו הפגום והמלוכלך, אשר הפיל אותנו זה כמה וכמה בחיינו, ועבר עלינו מה שעבר, ולא עשינו את מה שהיינו צריכים, רק בגלל החכמות והדמיונות שלנו, כי פה חשבנו שאנו צריכים לעשות זאת, ושם חשבנו שאנו לא צריכים לעשות זאת וכו' וכו'. צא ולמד מעצמך, שכל הנפילות שלנו, תחילת ענינם היה על ידי חכמות של הבל, המשוחדות והפגומות, וכמו שכתב מוהרנ"ת ז"ל, שהשכל הזה אינו נקרא בשם שכל כלל.
והנה רביז"ל אומר בתורה א', שצריך להסתכל בהשכל של כל דבר, ואגב אורחין השמיע לנו רביז"ל שיש בכל דבר שבעולם שכל, ואיך מתבוננים בשכל של כל דבר, אם השכל שלנו הוא שכל פגום ומרוחק ממנו יתברך, והתשובה לכך היא, שהשכל הזה שרביז"ל מזכיר, הוא שכל דקדושה, שכל הנשמה, שרוצה להתדבק בו יתברך, ולהכנס לפני ולפנים, אשר בתוקף הרצון הפנימי הלזה, אנו יכולים להמשיך על עצמנו את השכל הבלתי משוחד, ועמו ואתו לנסע אל המקום אשר אמר ה' אלקים לבוא שמה, ולהתקרב אל השם יתברך ולמעבד ליה רעותא שלים.
וזה החסד של השם יתברך, שהלא אדם שחוטא נכנסה בו רוח שטות, ועוד חטא – עוד רוח שטות, וכו' וכו', עד שהוא מלא מרוח שטות של עבירה, ואיך יתכן בכלל שיהיה לו טיפת שכל בשביל לחזור בתשובה, ולהכיר אותו יתברך, שבשביל זה בא לזה העולם, אלא הענין הוא, שנקודת קדושת ישראל שבו, משאירה לו טעם שכל, ועם הניצוץ הזה יכול לחזור בתשובה, והניצוץ הזה הוא נקודת צדיק שבו, ורביז"ל אמר על זה תורה שלימה (ליקוטי מוהר"ן, חלק א' סימן קעו): 'צָרִיךְ הָאָדָם לְמַהֵר מְאֹד לְגָרֵשׁ מִקִּרְבּוֹ הָרוּחַ שְׁטוּת מָה שֶׁלִּבּוֹ מָלֵא מֵרוּחַ שְׁטוּת הַדָּבוּק בּוֹ, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁנִּתְקַשֵּׁר לְהַצְדִּיק הָאֱמֶת וְהִתְקַשְּׁרוּת הַיְנוּ אַהֲבַת נֶפֶשׁ מָה שֶׁאוֹהֵב לְהַצַּדִּיק מְאֹד. וְעַל יְדֵי זֶה נִכְלַל לִבּוֹ בְּלֵב הַצַּדִּיק'. ראה נא אלו מלים כתובות כאן – נכלל לבו בלב הצדיק… וזו הבטחה ותקוה גדולה לנו, שעדיין יש לנו יכולת לזכות לזה בעודנו בחיי חיותנו.
צריך שתדע, שענין חסידות ברסלב אינה לדבר על אחרים כל היום ולהטיל דופי ולדבר סרה בכל אחד שאינו מאתנו וכו', כאשר נוהג אצל כל אלו שהם כלים ריקים, ללא אור כלל, והם צריכים הכרה עצמית בערך עצמם שאינם זוכים אליה אלא על ידי הטלת רפש באחרים, לא כן אנ"ש האמיתיים שלומדים ליקוטי הלכות, ויודעים היטב איך לעבור את החיים בזה העולם בדרך אמונה ואמת, ולא בשטויות והבלים של מחלוקת ופוליטיקה ושאר ענינים בלתי מועילים ורצויים, לכן מאד מאד שמחתי על מה שאמרת לי שהתחלת להיות מתמיד בליקוטי הלכות, מרוב אור שהרגשת בו, עד שלא יכולת לעזוב את הספר, כן ראוי וכן יאות, וכך היא המידה למי שטעם את טעמו הערב של הספר הקדוש והנורא הזה, אשר בצדק יעיד כל מי שיודע את טיבו ושיגו של הספר הזה, שמאז שהתחילו לצאת ספרים בעולם – לא היה כמו הספר הזה, שמחיה מתים ממש, ומעלה אותם מעומק הבור אל מקום גבוה מאד, של דבקות אמיתית ואמיצה בחי החיים ברוך הוא.
המאחל לך שנים טובות וארוכות עם כל השפע שבעולם, בבני, חיי ומזוני רויחי.
בברכה גדולה
שלמה ברוך בלוי