מכתב מאה עשרים ואחד
בעזרת השם יתברך, מוצאי שבת קודש לסדר תולדות, ה' בכסליו תשפ"א.
לכבוד אהובי ורעי היקר, ר' … שיחי'.
הנה עברה עלינו שבת קודש יפה מאד, ושמחתי לשמוע על שבאת אל הסיום מסכת עירובין שסיימת במסגרת הדף היומי, ואני מאחל לך מכל לבי, שתזכה להתחיל את מסכת פסחים, ולסיימה, וללמוד אותה בשמחה רבה ובקביעות עצומה, כי העיקר הוא הקביעות, ואין לנו שיור רק התורה הזאת.
התפילות הקדושות בבית מדרשינו התקיימו ביופי נפלא מאד, והיתה שורה ממש השראת השכינה של תפלות בכוונה, כדרך אנשי שלומנו הקדושים, שהתפלה שלהם היא תפלה, מעומק הלב, במתינות ובכוונת הלב, שזה תפילה בכח, אשרי מי שמסתופף בצל חסידי ברסלב האמיתיים, אשר יזכה למה שצריך לזכות בזה העולם, רק שאסור להטעות את עצמו, ואין תחליף לעבודה האישית.
בסעודה שלישית דברתי הרבה על פי התורה בליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן פב, על פי דברי חכמינו הקדושים, במה הארכת ימים ותרן בממוני הייתי, ורביז"ל מביא שם את דברי הזוהר הקדוש, וז"ל, 'תָּא חֲזִי, לְשִׁית יְמֵי בְּרֵאשִׁית לְכָל חַד אִית לֵהּ פַּרְצוּפֵהּ דְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאַנְהִיג לֵהּ, וְלָא תִּשְׁכַּח יוֹם, דְּלֵית בֵּהּ טוֹב וְכוּ'. וְכָל יוֹמָא אִית לֵהּ גָּדֵר מִלְּבַר, דְּלָא יֵעוֹל כָּל בַּר נָשׁ לְהַהוּא טוֹב, כְּגוֹן חֹשֶׁך דְּכַסְיָא לִנְהוֹרָא וְכוּ'. וּבְגִין דָּא, מָאן דְּאִיהוּ חַיָּבָא וְיֵעוֹל לְמִנְדַּע רָזִין דְּאוֹרַיְתָא, כַּמָּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים מְבַלְבְּלִין מַחֲשַׁבְתֵּהּ דְּלָא יֵעוֹל לַאֲתָר דְּלָאו דִּילֵהּ. אֲבָל מָאן דְּאִיהוּ טוֹב, כָּל אִילֵין נְטִירִין, אִנּוּן לְמֵימְרֵהּ, וְקָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סַנֵּגוֹר, וְיֵעֲלוּן לֵהּ לַטּוֹב הַגָּנוּז, וְיֵמְרוּן: מָרָנָא, הָא בַּר נָשׁ טוֹב וְצַדִּיק וִירֵא שָׁמַיִם בָּעֵי לְעַיְלָא קֳדָמָך וְכוּ' הַהוּא טוֹב גָּנוּז יֵימָא לוֹן, פָּתְחוּ לֵיה בְּהַאי תַּרְעָא דְּאִתְקְרִי אַהֲבָה, אוֹ בְּהַאי תַּרְעָא דְּאִיהוּ תְּשׁוּבָה, כָּל צַדִּיק יֵעוֹל כְּפוּם דַּרְגָּא דִּילֵהּ'; ודברנו הרבה, שהשומרים הללו, שעומדים מחוץ לגן עדן דקדושה, ואינם נותנים שום אפשרות לאדם להכנס אל הקדושה, הם אלו שנבראו מפגמיו הרבים, וכשהוא רוצה לעסוק בדברי תורה, היינו ברזין דאורייתא, מבלבלים את מחשבתו ואינו משיג כלום, אף שחושב שהוא בקי בכתבי האריז"ל, והוא יודע לצפצף בפיו על סדר העולמות וכו', אך אינו יכול להשיג כלום, מחמת שדוחפים אותו החוצה, אלו השומרים הללו, אבל רבינו ז"ל ממשיך שם: וּכְשֶׁאָדָם רוֹצֶה וְחוֹשֵׁק עַד מְאד וּפוֹתְחִין לוֹ, כַּנַּ"ל בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ אֲזַי כָּל יוֹם וָיוֹם אֶצְלוֹ גָּדוֹל עַד מְאד כִּי רוֹאֶה וּמַשִּׂיג הַטּוֹב הַגָּנוּז, הַיְנוּ רָזִין דְּאוֹרַיְתָא, הַשַּׁיָּך לְאוֹתוֹ הַיּוֹם. ודברנו הרבה, שעצם הענין של רזין דאורייתא, הוא לא רק סתרי תורה שכתובים בספר, אלא סוד הנשמה המרגשת את בוראה, ומכרת את פנימיות הענינים והרמזים שהשם יתברך מרמז לכל אחד בכל יום, כמו שאיתא בתורה נד, ואם אדם מזוכך, הוא שומע בפשיטות כרוזין דלעילא, גילויים נפלאים של ואני קרבת אלקים לי טוב, של דבקות גמורה בחי החיים בו יתברך, ואין לו שום מונע ומעכב, לא כן אם אדם פגם והשחית ומחשבתו משוטטת במחשבות בלתי רצויות, אזי נעלם ממנו הכל, ואלו המחשבות הלא טובות, הן הן המניעות שיש לו לכל דבר שבקדושה, אבל אם ירצה מאד, ויגביר את חשקו וחפצו להתקרב אליו יתברך באמת – אזי יזכה לכל הטוב הגנוז שיש בעולם, ואדרבה, אלו השומרים, באים אל הטוב הגנוז ומפצירים בעדו, וגורמים לו לכנוס פנימה, כמבואר היטב שם בזוהר הקדוש, שהם אומרים עליו שהוא צדיק שרוצה להכנס אל הטוב, ואיך נהיה צדיק? על ידי הרצון? כן וכן, אף שאינו בבחינת צדיק ברגע הקודם, אבל על ידי תוקף הרצון דקדושה, מכל הלב ממש, שמבין שאינו יכול לחיות סתם כך בעולם שכזה, בעולם מלא נסיונות ותמורות וכו', וממש מבקש על נפשו מאתו יתברך – הכל מתגלה עליו בחזרה, כי באמת שום דבר לא נסתר ממנו, רק הכל אשליה ודמיון, והיא מדה כנגד מדה, כמו שהוא הרשיע בדמיונו, כך עושים למול היכל המלך, קורי עכביש דמיוניים לעכבו ולמנעו מכל דבר טוב.
והיו עוד הרבה דיבורים קדושים שאין לי את הכח והזכרון לחזור עליהם שוב, אבל עצם הנקודה כבר כתבתי לך, וגם זה שייך לפרשת השבוע, של ויתרוצצו הבנים בקרבה, ואמרה למה זה אנכי, איך אפשר לתת לנשמות ישראל את אנכי ה' אלקיך, כשבחינת עשו קשורה בגופם כל ימיהם, ולא יזכו אל התכלית כלל, והתשובה על זה, שתלך לדרוש את ה', שתבין שמאת ה' היתה זאת, שנשמות ישראל יתמודדו עם עשו, כל ימיהם ממש, ואי אפשר להמלט מן המלחמה הזאת, אפילו יום אחד בחיים, ועצם הידיעה הזאת, מעוררת את האדם מאד אליו יתברך, כי כשאדם חושב על המלחמה העקובה מדם הזאת, הוא יותר רציני בהקשבה לעצות של הצדיק, ובפרט בענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, שהיא עצת העצות של רביז"ל, כידוע, ואכן, בסוף הדיבורים הקראתי לפני החברים, קצת מהשיחות שכתוב בסוף הליקוטי מוהר"ן, המדברים אודות התבודדות, וראה הלשונות הנהדרים שם, ואיך שצריך להרבות בהתבודדות ותפלות בלי שיעור וערך וכו', וזה גילוי הרצון האמיתי להכנס פנימה, ולא להשאר בחוץ, ואדרבה, כל המונעים יתהפכו לעוזרים, לעשות רצונו יתברך בלבב שלם.
אני מאד שמח על ההתכתבות שלנו, שמוציאה מאתנו כל כך הרבה טוב ואמת פנימית.
שבוע טוב ומבורך
שתזכה לשמוע את קול ה' בכח, מבעד למסך מצבך בחיים.
הכ"ד ידידך
שלמה ברוך בלוי