מכתב מאה עשרים ושניים
בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר ויצא, ו' כסליו תשפ"א.
שלום רב לידיד נפשי האברך החשוב הרה"ח ר' … שליט"א.
הנה כעת בתחילת השבוע, צריך להזהר מאד, להתחיל אותו בקדושה גדולה, ולדעת, שעצם ההחלטה לעשות את רצונו יתברך באמת, במשך כל היום ובמשך כל הימים, בתמידות ללא הפסק – חשוב מאד בשמים, כי כשיהודי בא להכרה שאין עוד תכלית אחרת בעולם, רק לעבוד את השם יתברך באמת, כבר הוא נמצא במקום חדש לגמרי, שלא היה בו מקודם, ונעשה עמו חדשות נפלאות, ויועצים עליו עצות מלמעלה איך לקרבו אל האמת והאמונה, אך האדם בטלן מאד, ותיכף כשעובר עליו איזה נסיון – הוא מתבלבל מאד, ונכנסות לו מחשבות, שמא כל הדבר הזה, של עבודת השם ופרישות מן החטא, אינו בשבילי כלל, כי אני רואה את עצמי כאדם מגושם וגס וכו' הנמשך לעבירות ודברים בלתי רצויים וכו', ומה עושים כעת, ואיך זוכים לזה, אחר שאדם אין מאמין בכלל שהוא יכול ומסוגל.
וצריך לדעת, שאלו המחשבות הן מצד היצר והשקר הגדול שבו הוא אופף את האנושות, ואם היה אדם יודע, שכל הנסיון והנפילה היו רק בשביל נקודה זו, שיטעה לחשוב את המחשבה הלא־נכונה שאינו יכול כבר ואינו מסוגל, חוץ מזה אינו מרויח כלום מכל החטא וכו', ומה עושה האדם – מגיש לו על טס של כסף את כל מה שהוא ביקש, וזה תחילת מפלתו.
יהודי צריך לזעוק לתוך נפשו, שהוא שייך אל הקדושה, יהיה איך שיהיה, ויהיה מה שיהיה, שהוא צריך להיות קרוב אל השם יתברך, גם לאחר הנפילה הקשה ביותר, רחמנא ליצלן, את הדבר הזה אסור לתת לבעל דבר אפילו לרגע אחד, כי הנפילה בדעתו והיאוש – גרועים מן הכל.
בפרשת השבוע כתוב, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכל הספרים הקדושים, כותבים על חרנה שהוא סוד חרון אף, שתיכף כשיעקב, בחינת כל יהודי, שיוצא מבאר שבע, ממדת המלכות אמונה, מיד הוא הולך לחרון אף, כי האמונה הקדושה היא מתעלמת לפעמים מן האדם, ועליו לחפש ולבקש אחריה בכל מקום בואו, שמא ימצא את אור האמונה, שמא ימצא את הבת מלך, ואולי גם בדרך יזכור שיש הקב"ה בעולם, שנמצא אתו, עמו ואצלו, וככל שירגיש את הדבר הזה, אזי יציאתו מבאר שבע, לא תזיק לו, כי אז הוא יפגע במקום, כי יבין שאין שום מקום בעולם כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, ויזכה להתחזק באמונה ובדבקות גם במדבר החשוך, שים עיניך על הפסוקים הקדושים הללו, שכל ההתחזקות בזה העולם – לומדים מפרשת ויצא, וידוע לנו שפעם מוהרנ"ת ז"ל ישב עם אנ"ש אחר ותיקין, ודיבר מפרשת ויצא עד שהיו צריכים להזכיר שכבר הגיע זמן תפלת המנחה. ואף שבדרך רמז רשמתי לך כמה עצות לפום ריהטא על דרך הלשונות של פסוקי פרשת ויצא, אך העיקר שמדעתך וטובתך, תשב ליד החומש, ותזיל דמעות כמים, על מקומנו בהאי עלמא, שכולו מדבר מלא חיות רעות, ועלינו למצוא את המקו"ם אשר שם שוכן האלקים, ואז ה' מתגלה אלינו, והנה ה' נצב עליו, וכל מיני רמזים ודיבורים קדושים שהתורה הקדושה מגלה לנו וכו', ואת כל זה תכניס בתפלה להשם יתברך, כי יעקב קראו בית, יעקב גילה את סוד התפילה בכל מקום ומקום, בכל מצב ומצב.
הכ"ד דברי אחיך אוהבך, מעתיר בעדך, דורש שלומך וטובתך כל הימים.
שלמה ברוך בלוי