מכתב מאה עשרים ותשעה
בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר וישלח, י"ג כסליו תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי ורעי היקר והנעלה מאד, האברך המשתוקק מאד להתקרב להשם יתברך באמת … שיחי'.
הנה שמחתי מאד לראות את פניך בשבת קודש, וגם שישבת עמנו בסעודה שלישית, שאז נשפעים הדיבורים הקדושים מהיכל הגוונים המשתנים, מהנחל נובע מקור חכמה הקדומה, וכמה אמת ואמונה נשפעים ונובעים ממי הישועה של הצדיק האמת, ועיקר הדיבורים הם בסוד המעשה, כי אנו בעולם המעשה, ואנו צריכים להיות אנשים כשרים, ואנשים כשרים זה אנשים שמחוברים להקב"ה, שרוצים אותו וחפצים בו, אין הם מתרחקים מהשם יתברך אפילו לא לרגע אחד, אף שבין כך נופלים לאן שנופלים, אין הם מזדהים עם הנפילה הזו, ואין הם קובעים אותה כעטרה לראשם, אלא יודעים להציץ על עיקר מהותם שהוא הדבקות הגמורה בו יתברך, שיש כמתנה אישית מהשם יתברך, כביכול, לכל אחד מנשמת ישראל, וגם לנו במקום שאנו נמצאים, בשיא השיאים של הירידה, נמצא שם הקב"ה להוציאנו מהמיצר והדוחק ולהכניסנו להיכלו כולו אומר כבוד, כי רחמי השם יתברך לא כלים לעולם, ואין רגע אחד בחיי האדם שאין הקב"ה חפץ בו וממש משתוקק אליו, כי בו ברגע שהוא מרגיש את עצמו הכי נפול שבעולם – הקב"ה בו ברגע ממש, מחיה אותו, ומביא אותו אל האמת, אלא שאין הוא זוכה להקשיב אל קול האמת שבלבבו, כי האמת שבאדם בוערת מאד, כל הזמן הוא רוצה אמת, הוא חי מאמת ונושם אותה, אך הוא לא מכיר אותה, לכן הוא הולך ומחפש כל מיני אמת, יש אחד ששקוע בתאוות שלו, והלב שלו אומר לו שזו האמת שלו, ולכן הוא לא יכול לעזוב אותן כי איך יעזוב את האמת שבלבבו, אבל האמת שהוא מחפש היא לא שם, רק שהוא אינו יודע, וזה בחינת 'אומר מותר', שחושב שמותר, מחמת שמדמה שהאמת שהוא נמשך אליה נמצאת שם.
מהי באמת האמת? הבהירות והוודאות, כשאדם זוכה אל בהירות הדעת, ורואה את הקב"ה בחזיון ממש, בראייה נכוחה ומפוכחת, ויודע ברור מה שהוא רואה וצופה, והוא דר בבית כבעליה, עיל בלא בר, נכנס לארמון המלך ואין מגרשים אותו החוצה, בבחינת גדר בעדי ולא אצא, אזי הוא נמצא באמת, ואם זוכה לפעמים לעצום את העינים ולטייל בהיכלות מעלה בעיני השכל דקדושה שלו, אזי זוכה ששפתותיו ששונים, ששונים את משנת החיים שלו, ומתחיל לדבר אליו יתברך במתיקות כזו, שאין בעולם מתיקות כזו, וכל שכן שלא בתאוות ובתענוגים החולפים, שמביאים בסופם אחרית של צער ותוגה, כי כל עונג שאין עמו רוח קדושה – נידון לעצב וגעגוע סרק לאור של טוב, אך הגעגוע אל האלוקות מחמם את הלב, מרומם את הנפש, מאיר את מרתפי המחשכים שיש בנו, ואנו נכספים לטוב הזה, בעצם עצמיות קיומינו הפנימי, את זה מה שאנו רוצים, ותמיד רצינו, ומעולם לא רצינו להיות רעים וחטאים, אך לא זכרנו למה אנו באמת מתגעגעים, חשבנו שהשטויות הן באמת מה שאנו רוצים.
זה נקרא להמשך אל האמת והאמונה, מה שדברנו בסעודה שלישית, שאדם יבחון בצדק, מה האמת שלו, ולהיכן הוא מתגעגע באמת, ואם יגלה שיש בו געגועים בלתי מדוייקים, היינו שהוא מתגעגע בחיצוניות לענינים שהם הפך הגעגוע הכי פנימי ואמיתי שלו, ואז האמת הופכת לאמונה והאמונה הופכת לאמת, כי רואה בעיניו מה שרואה, ובהיר לו כשחקים כל אמונתו וכו', ואף על פי כן היא אמונה ולא ידיעה, כי כשיודע רואה כמה שאינו יודע, וכמה עליו לשאוף ולראות ולהציץ, ואם יחשוב לרגע שראה משהו – הרי שאינו יודע כלל וכלל, וכמה דמעות צריך לשפוך רק כדי לנקות את השטח ממוקשים, ורק אחר כך להעיז לחשוב על בניית ארמון מלכותי שם, שהוא יהיה מורכב מגעגועים, וכל פיסת בנייה בו יהיה אך ורק געגוע, כזה אינסופי שאינו נגמר, אבל לפני כן לנקות מעצמנו את הגעגוע אל השקר, אל האגו המחסל, אל המקום בו אנו רואים את עצמנו ולא את הבורא יתברך, זה מקום החטא, כי חטא הוא לשון חיסרון והחטאה, שאדם יכול לחיות חיים שלמים ללא התכלית שלו, כמה נורא הוא הדבר הזה, כמה הפסד עצום, איום ונורא יש באדם אשר מחפש משהו אחד והוא בטוח כל ימיו שהוא מצא את מה שחיפש, ולבסוף מתוודע לו שהוא אינו צריך את מה שהוא רודף אחריו כל כך, וזהו ריקוד ומירוץ צמוד בין שני הצדדים הקוטביים והסותרים, וכל צד משוכנע בצדקתו, ויש גבול וחבל דק בין הניצים, ואתה לא ודע לפעמים באיזה צד אתה, ולזה אתה נדרש לזעוק חמס על הרמאות הזו, שמרמה אותנו עשו שהוא בצד הקדושה, וזכור שאמרנו בשם רביז"ל שיעקב הוא בחינת יראה, ואיך שהסברנו אז את הענין שיראה גדולה כזו היא יראה של בהירות, שאתה כבר רואה את האמת, אז מה שייך שתעשה להפך מהאמת הכי מוכחת, וכמו אש ששורפת האם מישהו מפחד וירא מן האש, מצד אחד כן, מצד שני לא, כי ברור לו שהוא לא יכניס את ידו להאש, כמו כן הקדושה הגדולה, הלא כה דברי כאש, הקדושה הגדולה חייבת להיות בהירה, ושזה סוד יראת הרוממות על ידי שמקדימים יראת העונש, כי העיקר הוא יראת העונש כמו שאמר רביז"ל, והסברנו שזה שייך ליראת הרוממות גם, ומה שאמר מוהרנ"ת, שדייקא על ידי יראת העונש זוכים לשמחה, כי מבינים, דרך העונש, מה נגרם במיעוט השמחה. עמוד, וראה, והתבונן אם בעל נפש אתה, איזו התחזקות עצומה, איזו אמת בהירה לומדים אצלנו, ואשרי אדם השוקד על דלתות ספרי רביז"ל כל ימיו.
הכותב בתבערת הנפש להשם יתברך
ממקום של הכנעת הלב וביטול
אשרינו
ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי