בעזרת השם יתברך, יום שני לסדר וישלח, י"ד בכסליו תשפ"א.
אמרות ה' אמרות טהורות, גילויי געגועים מתורת אור האורות, המתאחדים יחד להארת תשבחות ושירות, גם בעת שחשכו המאורות, מדליק הצדיק האמת את הנשמות שהם נרות, ובתוכם ידיד נפשי אשר יחדיו נמתיק סוד מן הבארות, ה"ה האברך המושלם במדות ומעלות מוכשרות, ר' … נרו יאיר ויזרח לנצח.
הנה באתי לקיים הבטחתי לכתוב לך מהני מילי מעלייתא, שלומדים בכל עת ורגע בבית מדרשו של הצדיק האמת מיחידי הדורות, שבא לעולם להחזיר אותנו בתשובה ולקרב אותנו אליו יתברך באמת, כי אנו חיים בעולם הזה מאד מהר, וכל יום שעובר, פסה הזדמנותו מן העולם, הן אמת שאפשר להמשיך תיקונים למקומות הצרים והדקים, ולהאיר את כל הימים שעברו בחושך להחזירם אל הקדושה, אבל לכתחילה, צריך לדעת, שכל יום שעובר – הוא יום מת, ואין שום תירוץ אחר, רק לרדוף אחר הימים ולקנותם בקנין שלם, שיהיה ביום הזה איזה אור ודעת, כדי שהיום הזה יהיה נצחי, ולא יאבד ממנין הימים שלנו.
יעקב אבינו שולח מלאכים אל עשו אחיו, המלאכים הללו, הם מלאכי התורה והמצוות שזכה לסגל לעצמו, והוא מלמד אותנו בזה, שכל יהודי, בכל מקום שימצא, והוא צריך להפגש עם עשו, אוי עשו, עם כל מה שהוא מגלם, כל התאוות המרות של העולם הזה, ויש מלחמה גדולה ביניהם, ולכן הוא לוקח אתו את המלאכים, את האור שלו, כי אור יכול לעמוד בפני החושך, כי אור הוא לא רק שהוא מאיר, הוא משנה את המציאות לגמרי, הוא גורם לנוכחות האלוקית להיות שוררת בכל חייו, איזה מתוק יהודי כזה, אילו חיים נעימים יש למי שיצא ממאסר התאוות, והוא כולו רוחני, קודש קדשים, קודש הילולים לה'.
תדע אחי, שרבינו הקדוש עם תלמידו מוהרנ"ת רוצים להביא אותנו לאור הזה, מוהרא"ש ז"ל היה יגע כל ימיו להורות לנו את הפנימיות הזו, שענין רבינו הוא לא רק שיש חסידים סביב איזו אמונה, וכולם לומדים קצת מהספרים, כדרך שחסידים ותלמידים אחרים לומדים מספרי רבותיהם, לא זו הדרך ולא זו העיר, כי אם חסידות ברסלב, אינה חסידות במובן הרגיל של המילה, אלא היא חסידות שמביאה את האדם גבוה גבוה אל היכלות מעלה, הוא הופך את מהותו למהות אחרת לגמרי, אין יכולת בידי אדם להשיג את עומק הדעת של רביז"ל, שהיא עומק הדעת של התורה הקדושה בכללותה, ומראה לדעת, איך יכול יהודי לקיים באמת את הרצון של הבורא יתברך, בתכלית השלימות, בלי שום עיכובים ומניעות. ואף שאין אפשרות לחיות בעולם ללא מניעה, כי והחיות רצוא ושוב, פעם אתה נמצא במקום גבוה מאד, ופעם אתה נמצא במקום נמוך מאד, ואתה מתפלא על עצמך, מי אני, והיכן אני בעולם, ואז בא הצדיק האמת ומגלה לך גילויים חדשים אודות עצמך, שאתה יודע שאינך נופל כלל חס ושלום, ובמקום לקרוא לזה נפילות, צריך לקרוא לכל זה דרכים לעבודת השם יתברך, שברון הלב והמרירות שנהפכת לשמחה, שיש לעובד ה' על קיצורו בעבודתו, הם כקרבנות של עולה תמימה, בבחינת כי עליך הורגנו כל היום, כמו שאמר רביז"ל, כי כל מה שעובר עלינו הוא בבחינת "הורגנו", ומנסים אותנו בנסיונות אין מספר, ובתמורות אין קץ, רק כדי להגדיל אותנו ולבנות לנו מוחין שקטים לעבודת השם יתברך.
תחשוב רגע על היעד הזה – מוחין שקטים לעבודת השם, שהיא בהירה בתכלית הבהירות, ואין עמה שום סערות נפש מיותרות, וכל מיני שטויות שאנו מלקטים מהשדות של העולם הזה שאנו עוברים בהם, הספק מקנן בלב שאינו שלם, ואף כי טבעי שאדם יסתפק וישאל שאלות וכו', אך טבע היהודי הטהור, המובן לעצמו כל כך, הוא יודע את כל התשובות ללא הזדקקות לשאלות, כי כל שאלה שאדם שואל על הקב"ה, נובעת מחוסר הבנה פנימי מהי אלוקות, הרבה פעמים אנשים מסתובבים עם קושיות גדולות, ועוד מנסים למצוא תשובות אצל רבנים ומרצים וכו', ויש פעמים שאין התשובות משביעות את רצונם, והם בטוחים באלף אחוז, שאין תשובות לשאלות שלהם, אבל אם היו מתקרבים לדעת האמת והאמונה של הצדיק האמת מיחידי הדורות, היו נוכחים בעמקות הדעת לדעת שלא רק שחיפוש התשובות במקומות הבלתי נכונים הוא מגוחך ביותר, אלא אין כאן שום שאלות כלל, וכי אדם יכול לשאול שאלה על אלוקים חיים? וכי הוא יודע יותר ממנו איך לנהל את העולם, ולהבטיח את האושר הנצחי לבני אדם יושבי חושך וצלמות, ובר מן דין, התודעה האלוקית החודרת אל המוח והלב, מביאה את האדם לסוג של חיי אמת ללא שום תהיה ותעיה, קיום התורה והמצוות שבא על ידי בהירות המוחין, הוא אוצר המנוצר שרק מעטים מבני תמותה מוצאים אותו במדבר החיים.
אל היעד הזה התפללתי, כל השיחה בינו לבין קונו, התפלות וההתבודדות, צריך לנצלן בשביל דבר אחד ומיוחד, לדעת את ה'! התפלות והבקשות שאני רוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם, שלא יהיה מסך המבדיל ביני לבין השם יתברך, ואף שלפעמים המסך המבדיל הזה בא מחמת חטאינו הרבים, שבכל חטא וחטא, ובכל פגם ופגם אנו יוצרים את המסך והחסימה האלו, אך תפילה אחת בדמעה יכולה למוטט הרים שלמים של הסטרא אחרא, והמחיצה המבדלת – נעלמת מהאופק, פתאום רואים שאין שום ריחוק בין האדם להשם יתברך.
איך אפשר לחי להתרחק ממקור חייו? זו שאלה פשוטה שכל אדם צריך לשאול את עצמו, מה פשר השקט הזה, הלוא חלק אלוה בקרבי, ונשמה שנתת בי טהורה היא, ונפש כי תחטא? תווהא! תהיה על גבי תהיה, פחד ופלצות יאחזו אותנו כשנזכור מי אנחנו ולאן היעד שלנו מופנה, האם לא אבדנו את הדרך, האם אין אל מסתתר מאתנו? וכאשר מקור חיינו ברור לנו, ואנו שואבים ממנו רוח הקודש, ויודעים את התורה, מתוך הרגשה פנימית אמיתית כי משה אמת ותורתו אמת, ואזי אנו ניגשים לבקש ולחלות פני מלך שיעזור לנו במלחמת החיפוש אחריו, וזאת היתה תפלתן של חסידים הראשונים, לבל נטעה את עצמנו, מען זאל נישט פארשווארץ ווערן אויף דער וועלט, שנדע שיש שכר ועונש, ויש זמן שנצטרך ליתן דין וחשבון להקב"ה על כל מחשבה דיבור ומעשה, ושום דבר לא יוותרו לנו, ועל כל דבר יביא אלוקים במשפט, ועם זאת גם לחוש לגמרי את האהבה העליונה, תוך כדי אמונת שכר ועונש, שרביז"ל אחז שזהו העיקר, כמובא, יש גם תוך כדי כך אפשרות לעלות לעילא ולעילא ולהדביק נשמתך באהבה בתענוגים, בשיא השיאים של הדבקות והאהבה של יציר נוצר ליוצרו, למדרגות אלו רוצה רביז"ל להביאנו, ומשם לאין קץ מדריגות באמונה ודבקות, אשר אידך פירושא זיל גמור.
ועתה אשובה אל שאר עיסוקיי, מתוך תקוה שהמלים הקדושות שנכתבו כאן, יחוללו בנשמתך פלאים.
הכ"ד ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי