מכתב מאה שלושים ושנים
בעזרת השם יתברך, יום שני לסדר וישלח, י"ג כסלו תשפ"א.
לכבוד ידיד נפשי וידיד עליון, האברך היקר והמתוק, מלא לב ואור, המשתוקק בעומק לבבו להסיר את המסוה מעל פני ההסתרה, ולהשתאב בגופא דמלכא קדישא בהתבטלות של התמסרות מוחלטת, בכוחו של הצדיק האמת הנחל נובע מקור חכמה זי"ע, אור חיי ואהוב נפשי, ר' … שיחי'.
הנה קבענו ללמוד, אך מטרדת הימים הגזלנים לא זכינו לזה כלל כראוי וכרצוני, וכרצונך, וכרצון השם יתברך, אמרתי אבוא עדיך בכתובים, ועם הזמן, נחדש את מה שצריך לחדש, ונחלום חלומות רוחניים ביחד ושאיפות של אמת, להאיר על נפשנו את בהירות הדעת דקדושה, לרצות את השם יתברך באמת, מעומק הלב, ברצינות גמורה, מתוך הרגשת נוכחות אלוקית בחיינו, כי אבינו אב הרחמן אל אמת הוא, ולא יכזב בעבדיו המשתוקקים לראותו פנים אל פנים.
דע לך אחי, שאני עדיין משתוקק לפעול בעצמי את התהליך הזה, שאני קורא לו תתחדש כנשר נעורייכי, לחזור לנקודת המוצא הטהורה, לתמימות שפעמה בנו פעם, זה בעצם סוד ההתחדשות, לדעת שבכל רגע נתון, אנו יכולים לערוך שינוי אמיתי בחיינו, שאנו מסוגלים לראות את השכינה הקדושה מול עינינו בתכלית האמת בודאי, מרוב קדושה פונטציאלית הגנוזה בנו ובנשמתינו היהודית. אין בנו באמת פער בין חיינו הבוגרים כיום לבין החיים הצעירים, כי אם זכרונות ודמיון, אבל בעצם המציאות, אנו נולדים מחדש כל בוקר, ובאמת אפשר לומר בכל רגע ובכל תנודת חיים, פועמים בלבנו חיים אלוקיים מתחדשים לנגד עינינו, כי בשורש גם לומר מילה של חידוש, אינה במקום, משום שאין בו שינוי כלל וכו', אך אין כאן המקום להאריך בזה.
האור שלך מצפה להתגלות, אתה שליח של השם יתברך בעולמו, עליך לזכור שמלבד היעד הנכסף שלנו אין שום יעדים נוספים בהאי עלמא, היכולת שלנו לשתוק מול הדר גאון עוזו יתברך, היא מן הפלאות של עולם הבחירה, שבכלל יתכן מושג של התעלמות מאלוקות כה נוכחת ומופגנת, אם תדע מי אתה, וכמה אתה ערכי במערכת הבריאה הגדולה הזו, אתה תזכה להאיר באמת, כל רגע שאתה נוכח בעולמנו אתה משמש כמשרת אל אלוקים חיים, אין תנועה דלה שאין בה אמת ממתינה לגילוי. התרדמה שאנו שרויים בה לא באמת משרתת אותנו, אלו חיי תוהו לא מציאותיים, כי המציאות האלוקית נושפת בערפינו ומקרקעת אותנו אל מול הדרו יתברך. הלוא כל אדם מודה כי אל המוות הוא נוסע, ואין הוא יודע באיזו תחנה הוא יורד, ואין פחד בלבות הנוסעים, משמע שהם בטוחים שהם באים למקום טוב? או שהם רדומים מטבע היותם? גם אם שתי התשובות אמת, הפלא הוא גדול. השלוה האנושית מול חיים כלים והולכים… אלא כשאנו מעניקים משמעות לחיים האלו, ואנו מבינים שאנו במין מסע מרתק שבין עולמות, כשכאן היא תחנת מעשה ושעשועי-אל בלתי פוסקים, ואהבה עליונה מתמשכת מהגילוי הראשון של האינסוף בעולמותיו. מי לא יחבק את האהבה הזו? מי לא תשתפך נפשו בקרבו מרוב תמהון ותמיון, איככה נוצרנו מעצם אלוקית להתלבש בחומר ולהיות בעלי בחירה נגד השליחות שלנו עצמה, מה רבה הפליאה הזו, ומה גדלה האחריות שלמולה.
כללו של דבר, שאין אור אלוקי מאיר אלא בעשיה הגשמית שלנו בעולם הזה, בכינוס באוצרות רוח נשמתינו תורה ותפילה ומעשים טובים, על ידי הנקיון שנזכה לו בנשמתנו בהאי עלמא, נכנס לפני ולפנים אל החתונה וההילולא קדישא הגדולה שתערך אי שם ברובד האמיתי של המציאות, לבוא מלוכלך לשם זה שיא העונש, שאול שבשאול, תחתית שבתחתית, מי ירוץ ערום באולם רב אורות מנצנצים כשכולם לבושים בבגדי מלכות, מי יקשיב לקול הערום ממצוות ביום ההוא, כאשר יתגלה הודו והדרו של גאון עוזנו יתברך שמו? מי יכיל את זעקת הנשמה הריקנית, שבאה לעולם של טוהר כשהיא בחלאת עוונותיה, מי יחבק אותה אז, ואל מי תפנה בעת חדלונה האיום.
עכשיו אנו חיים, מוישי יקירי, אנו נושמים את המציאות האלוקית שבעולם העשיה, אנו נציגי האלוקות שבשנה הזו, במקומנו, במצבנו, בזירה המוזרה והמיוחדת לדורנו, כל מצוה שאנו עושים, כל ברכה שאנו מברכים, כל חיבור טהור שאנו מתחברים ומחברים – אנו מנציחים את הטוב המתפשט בעולמו של הקב"ה, אנו מקיימים את רצון בעל הבירה.
לכן אני מתגעגע לימי הנעורים, אני מכבר החלטתי שאני שם, בחור צעיר תמים, אשר רץ ככבש אחר הרועה, ורוצה בתום לבב להיות טוב, כשהאשליה עוד מאפשרת לו את זה, למרות שאין זו אשליה כי אם אמת צרופה, זה תלוי רק בנו, בהחלטה לשמר את האור הטהור ההוא, ולא להסתכל עליו רק בנוסטלגיה.
אוהב אותך מאד
ואתה קשור בלבי כל הימים
ידידך החדש ישן
שלמה ברוך בן רבקה