מכתב מאה שלושים וחמש
בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר וישלח, ט"ז כסליו תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי היקר והנעלה, ר'… שליט"א.
בענין הלימוד בספרי חסידות בכלל ובספרי רביז"ל בפרט, רציתי להגיד לך כמה כללים נחוצים, ושיהיו לנגד עיניך, והכל יתהפך לך לאור חדש לגמרי, כי כשיודעים את ההקדמה שאכתוב לך – יודעים את הדרך בלימוד הספרים הקדושים, עליך לדעת, כי כל מה שמובא בליקוטי מוהר"ן הוא כלליות גדולה מאד, היינו, שאם למשל מדברים ממדרגה מסויימת, או להפך מגנות מידה מסויימת, או שמדבר בענינים כלליים של הבריאה ושל כלליות נשמות ישראל. עליך לדעת, שכתיבה כזו כמו שנכתב הליקוטי מוהר"ן – היא נדירה מאד, כי היא נכתבת עם המון משמעויות, כשהכל נכון והפנים סובל את כל מה שנעמיס על הדיבור הקדוש שיצא מפי רביז"ל בקדושה ובטהרה, והנה למשל שלומדים דבר שהוא רחוק מאד מן האדם, עליו לדעת, שיש בו קצת מן הדבר הזה, באיזו בחינה מסויימת, באיזה תדר עמוק, ואם ילמד את הדברים הללו, אדעתא דנפשיה, היינו שיבין היטב שכל הדברים הללו שכתובים פה – אמורים וסובבים גם עליך, ואין לך רשות להשתמט מהם, אלא להתייגע ולחשוב מה הדברים אומרים לי, איך אני יכול להיות צדיק ואיש כשר אחר הדברים והאמת האלה.
רבים טעו כאשר פגשו בספרים המדברים מדברים גבוהים, ומחמת קוצר המשיג האדם חושב "זה לא בשבילי" וכו', ולכן עוזבים את הלימוד ואת הספר, ואז מפסידים את חיי עולם, שיכלו לקבל על ידי הלימוד בספרים הקדושים, אבל אם היו יודעים מהי מעלת נשמה יהודית, ששייכים אליה כל הדברים הגבוהים שבעולם, ואין הספר הקדוש הזה נכתב אלא בשבילי, כי אני אצול ממרום מרומי עלאה, וכל מה שכתוב על הצדיקים, מדרגתם, ענינם, גבהות מוחם הקדוש וכו', כל זה נאמר עלי, כי אני הצדיק הזה שבשבילו נכתב הספר.
ומחמת ההכרח אקצר, ודי בדברים אלו כדי להגיע אל התכלית.
מנאי אחיך
שלמה ברוך בלוי