מכתב מאה שלושים וששה
בשבת אנו לומדים שאנו אלוקיים ממש, ואין לנו שייכות ועסק עם האי עלמא באמת, כי עליו הראיה, שהנה בשבת אין אנו עושים כלום, וכל מלאכתנו עשויה, כי הכל עושה רק הקב"ה. ועלה ברעיוני כעת, אשר אסור לאדם להיות מזוהה עם הצרות שלו, האדם הוא אדמה לעליון, הוא צריך להיות בדוגמה של מעלה, כשם שם מאיר אור הוי"ה בהארה גמורה, בלי שום חושך, וגם כל חושך לא יחשיך ולא יגורך רע, ואין שום רע כלל ממנו יתברך, והכל אלוקות ממש, כך אנו, הנציגים של אלוקות בהאי עלמא, עלינו להיות דבקים באור העליון, בשמחה האינסופית, עוז וחדוה במקומו, הנה כעת מגיעה שבת קודש מאד, בפרשת השבוע כתוב פעם אחת פניאל ופעם אחת פנו אל, ואלו שתי בחינות, בחינה אחת לראות את פני אל בכל מקום ומקום, לראות את השם יתברך בכל פינה שאתה פונה, ולדעת, שאין תנועה אחת בעולם שאינה אלוקות גמור, ואין עוד מלבדו ממש, והכל אלוקות ממש, ולפעמים יש בחינה שצריך לפנות אליו יתברך, פנו אל, תפנו אל השם, אל תפנו אל האלילים, לא רק בתפילה, שאת זה צריך תמיד, בכל עת ובכל שעה ובכל רגע, אלא עצם הפניה שאנו פונים לעזרה ביום יום, במחשבה דיבור ומעשה, זו טעות עצומה, כי אין מי שיעזור לנו כלל, אפילו בדבר קטן כלשהו, כי אם הכל ממנו יתברך, ואף שהכל מתלבש בטבע, כי כאן הולכים לרופא, וכאן הולכים לאיש מקצוע וכו', אבל באמת, אם לא ה' – אין כלום, כי עדיין צריך רחמים תמיד שימצא את האיש הנכון שהוא רוצה, ואם כן, אין איש כלל, והכל ממנו יתברך. צא ולמד בפרשיות של חומש בראשית, שם רואים כל הזמן, את הדבקות השלמה של האבות הקדושים בהשם יתברך, ואיך שאין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, ויש שייכות עם הקב"ה, ומדברים עם הקב"ה, וממש שומעים את השם יתברך, ויודעים איך להתנהג בחיים, ואף שאנו בדור של הסתרה גדולה, ובכל פעם יש חלוקת העצה, ואין יודעים תמיד את רצון השם בשיא הבירור והחדות, אבל אם לומדים תורה הקדושה, ורגילים במח החושב בתורה, ובפרט בתורתו של הצדיק האמת, זוכים לבירור המדמה קדוש מאד, ויודעים את רצון השם שבכל רגע בחיים, וכך חיים חיי אלוקות קדושים וטהורים.
אשרינו!