מכתב מאה שלושים ושבע
בעזרת השם יתברך, ערב חנוכה תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי היקר והנעלה, האברך המוכשר להתגדל בתורה ויראה, הר"ר … שליט"א.
הנה היום בלילה הולכים להדליק נר ראשון דחנוכה, ואף שכבר הדלקנו פעמים רבות נרות חנוכה, בשנים שעברו עלינו, מיום עמדנו על דעתנו עד היום הזה, בכל שנה ושנה ל"ו נרות קדושים ונוראים, שעל זה לבד עלינו להודות להשם יתברך מאד, שזיכה אותנו, להיות אנשים כשרים שמאמינים בקדושת חז"ל, ומקבלים את מצוותם בתכלית השלמות, ואומרים ברכה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו וכו', עם זאת, עלינו לדעת, כי הנר הזה שנדליק היום – לא היה בעולם, ואנו מייצרים אור חדש, בבחינת שירו לה' שיר חדש, כי כל הסוד של חנוכה הוא התחדשות וחניכה, להיות יהודי חדש, אוהב חדש, מתקרב חדש, ולהאיר מחדש את האור של הקב"ה שנמצא בלבנו, כי האור הזה הוא אור גדול מאד, אור של חנוכה, שיורד לכל המקומות הכי נמוכים להראות לכולם שגם שם יש אלוקות, וזה בדיוק מה שאנו מבקשים מהשם יתברך בימים הנוראים, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, וכמו שנדפס שוב המלים הללו בהתפלות הקדושות שנדפסו בהספר הקדוש 'נר להצדיק' על חנוכה שחיבר והדפיס והפיץ מוהרא"ש הקדוש זי"ע ברבבות טפסים בעולם, ועדיין נדפסים וכו', והכלל והעיקר, שאנו רוצין לגלות אלוקותו ית"ש בעולם, שיהיה לנו אור גדול בחיים, ושיהיה לכל העולם אור בחייהם, כי ברגע שאנו מקבלים על עצמנו את האור של הקב"ה – נזדכך לבנו, ואנו נהיים בעצמנו אורות מאירים וקדושים, ואנו נמשכים אחריו יתברך, ותדע, אהובי אחי, שאת הדיבורים הקדושים הללו אני כותב לך מעומק לבי, ועליך ללמוד אותם בעומק עיונך, ותשב במקום פנוי שאין שם בני אדם ותחשוב בעומק לבך על אמתת מציאותו יתברך, ואיך שהוא רוצה בך, ומתדבק על דלתי לבך, ורוצה לשכון עמך, בבחינת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ונרות המנורה, הלוא ידוע כבר לפי דברי הרמב"ן הקדוש, שנר חנוכה הנצחי, הוא הבטחת הנצחיות של נרות המקדש, מי שמע כזאת ומי ראה כאלה, שאנשים פשוטים ופגומים כמונו היום יזכו אל האור הקדוש הזה שהיה הכהן הגדול עושה ומאיר בקדושה ובטהרה, עד אין לתאר ולשער ממש, וכפשוטו ממש. והענין בזה הוא, שרוצה השם יתברך, שאורו המאיר יאיר בלבנו בעומק החושך של עולם הזה, אין אנו מגרשים החושך, ואין אנו כועסים על היותו, אלא אנו מפיצים את נוגה האור, להראות את הנוכחות האלוקות גם בכרך גדול שברומי, שנאמר: אלי קורא משעיר. רבינו הקדוש מבאר ומסביר לנו, שהאור האלוקי מאיר בכל מקום, ואם יאמר לך אדם היכן אלוקיך, תאמר לו בכרך גדול שבארם, שברומי, שנאמר אלי קורא משעיר, למי קוראים במקום הכי נמוך בעולם? משעיר, במקום של היפך הקדושה, שם עלינו להציב מנורת חנוכה, שם עלינו להאיר את האור של הקב"ה, האור הנצחי הזה, שהוא האור של הקב"ה השוכן בלבנו, בלב של היהודי המאמין בו יתברך. כמה זכות חנם היא להאמין בהשם יתברך, כמה אור וחסד עשה עמנו הקב"ה שלא שם חלקנו במלתעות הכפירה, שאז מסלול ודרך הבירור של נשמתנו היתה ארוכה יותר, מפותלת ומענה את הנפש יותר, ועלינו לשבח לאדון הכל שאנו מאמינים בהשם יתברך, הסוד של תודה והודאה של חנוכה, הוא הודאה לשמו הגדול על שזיכה אותנו להאמין בו, ולהיות ממדליקי אור בחנוכה ולא במפיצי הכוחניות היוונית.
השתדל נא אחי, לשאוב מים קדושים ממעיני הישועה, להיות בשמחה תמיד, ואף שעובר עליך מה שעובר, צרות ויסורים עד שאתה לא יודע איך להתחזק וכו', דע לך, שעכשיו הוא הזמן, ביום קדוש שמדליקין בו נר מצוה, כשמעלים את האור על גבי המנורה, כאשר יהודי מבחין בשלהבת של אור שמפציעה בתוך ביתו הגשמי, ומבין שמעשיו גורמים את האור בעולם, ונפשו נכנעת היטב להתבטל לגמרי אל מקור האור הזה, יתברך שמו, והאור מאיר ומאיר, ומוסיף והולך אור בנפשו ובסביבתו, עליו להרים את רגליו בריקוד הנורא להשם יתברך, ריקוד החיים, ריקוד של הנשמה שנדבקת בו יתברך, ששמחה מאד, שהיא יודעת מהו שורשה ומקורה, ונגלה לה הסוד הכמוס של הבריאה, שהקב"ה חפץ בה, והוא בנו של בורא עולם יתברך שמו, היש שמחה יותר גדולה מזו? מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו. בחנוכה הקדוש, מתגלה האור של האהבה העצומה הזו.
בפרשה זו אנו קוראים את ענינו של יוסף הצדיק, ומה שעבר עליו, ודברי רש"י הקדוש זועקים לשממון נפשנו, ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ושורף את הכל, הניצוץ הקדוש הזה, הוא האור של חנוכה, אור שבא בימי הגלות הארוכה, כשהכל כבר חושך באמת, ורגלי התרמודאים בשוק, כי בחוץ שולטים החיצונים, ובפנים אימה, אבל אנו מעיזים, ומוציאים את הנר החוצה, לדחוק את רגלי התרמודאות החוצה, להבין שהמקום הזה, גם החשוך ביותר, זהו מקום ששייך להקב"ה, זהו מקום של אור ולא מקום של חושך, כי אין תרמודיים בעולם כלל, והכל אלוקות גמור, והקב"ה הוא השליט היחיד והבלעדי של העולם, וכולם מודים ומשבחים ומפארים את השם יתברך, יש ושומעים זאת בפירוש בקול שירה וזימרה, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, קומי רוני בלילה לראש אשמורות וכו', ויש והקול נשמע בית פרעה, שגם במקום הרחוק מהשם יתברך – יש אלוקים חיים, וקול ענות אנכי שומע, שהקול הגדול של 'אנכי' בא מקול ענות, מהקול שהוא היפך הקדושה, שצריך לברוח משם מאד, אבל גם להאמין שכל קול שבעולם הוא קול השם יתברך, הקול של האמת.
היה שמח בלבך ובדיבוריך, למד את תורת ה', השר את שיר ה' על אדמת קדשך, וספרי רבינו ז"ל הקדוש לא יזועו מדעתך וממדעיך, כי היא אם כל חי, להחיות נפשות באור הגנוז לצדיקים.
הכ"ד חברך וידידך כאחיך
שלמה ברוך בן רבקה