מכתב מאה ארבעים ואחד
בעזרת השם יתברך, חנוכה תשפ"א.
לכבוד ידידי ר' … שיחי'.
הנה הגיעה עת דודים, הזמן האהוב והמאיר בשנה, בחשכת החורף הסגרירי, מפלחת את דממת החושך, כאשר ינטו צללי ערב, נר החנוכה הקדוש והנורא, המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ואור החנוכה קדוש מאד, ומזכך עיני כל רואיו לעבודתו יתברך, ואז מתעוררים רחמים רבים, לרחם על הבריות, ובפרט בעניני קדושה ורפואה, שאז נשפע שפע גדול בעולם, ומי גבר יחיה ולא יראה מות, יחיה נפשו בעת הדלקת הנרות, כשהאהבה גוברת, והעין דומעת, והלב נפתח להשם יתברך, והנר מרצד לנגדו, וכאילו אותיות ויחודי קודש פורחים ממנו, והוא מגרש כל חושך מהלב, גם החושך שחושב שהוא בעל הבית על המציאות שלי, ואני משתחרר אט אט מכבלי היצר, והכלא של הרוע הסוגר עלי נמוג, ואני יוצא חופשי, ועולה בלהבות הנר הקטן ונשמתי נדבקת בו בדבקות עצום, עד אין שיור כלל, ואנו מרגישים כולנו כאילו היינו נרות דולקים שמגלים אלוקות בעולם, איזה חנוכה של אור, איזה חנוכה של אמת, של אמונה, של דבקות. יכול להיות חנוכה לכמה רגעים, אבל אפשר לחוות חנוכה לכל החיים, דבקות השם יתברך זו חנוכה, שגם כשחשוך מאיר, האלוקות הדוחפת את עצמה גם לחלל הפנוי, ואינה מנחת שום אפשרות לדבר אחר, כי אין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, והשם יתברך לא רק שהוא נמצא, אלא שהוא גלוי בעוז והדר וקדושה אינסופית, ורוצה בתשובה היינו שרוצה אותנו בהתגלות שלו, כי אין שעשוע כמו שעשוע ההתגלות, והוד והדר מלכותו מתגלה, והאינסופיות של השראת השכינה מבטלת את קיום העולם, כי כל העולם עומד בפני המציאות האלוקית, כי אין עולם כלל, אלא אלוקות גמור לגמרי, ואין עוד מלבדו ממש, ואין שום נפרדות כי אם לעינינו, ואף אם נשאג נפרדות בלי סוף, ונאהב את הנפרדות, לא תועיל לנו שאגתינו כלל, כי האמת תצוף, ואמת ה' לעולם, ואמת שאתה הוא ה' אלקינו ונאמנים דבריך, והאמת האלוקית מפעמת בלבנו, בכל יום תמיד, רק שאין אנו מקשיבים לה, כי אנו עסוקים בשלנו, ברדיפה אחר העולם שאיננו, בשיא התהום של הקטנוניות שלנו, שמגרשת את הימים שלנו אל אפס ותוהו, ואנו מבטיחים לעצמנו שמחר יהיה טוב, אבל אנו נופלים תוך כדי ההבטחה אל תדר נמוך מאד, של הרגשת עצמיות אנוכיות האדם, אנו למדים על עצמנו ולא על האמת של הבריאה, אנו מתעסקים עם הצרכים שלנו יותר מאשר אנו מתעסקים עם השליחות שלנו בהאי עלמא, המקום הזה של קרבת אלקים תופס חשיבות משנית לעומת שלל דברים שמסיחים ומטרידים את הדעת, וכך עוברים הימים והלילות, ואנו חושבים שאנו בסדר משום שאנו רוצים ועוד עושים תכניות, זהו ההבל של העולם, שהדמיון הוא מנהיג אותנו, ואם המציאות היא שהדמיון מסכים שאנו טובים, אנו מסכימים לו, ונרגעים. כמה תפילות חמות מעומק הלב שפכנו כדי להיות אנשים כשרים, אבל אנו בעצמנו מפסיקים להתפלל על זה כראוי, כי כעת הכל בסדר…. את זה תקבלו מאתי, שאג רבינו, שלא תניחו אתכם לעולם המטעה הזה, עולם של טעות, כל מה שבעולם טעות, אין שום אמת בעולם, רק האמת של הקב"ה האמת האמיתית שמתגלה בחנוכה, שגם בחושך יש נר מאיר, גם כי אשב בחושך ה' אור לי, ואם ה' אור לי, אלך באור השם, באמת שלו, במציאות האמיתית של הבריאה.
הכ"ד דברים הנאמרים בסערת נפש
מאת ידידך
שלמה ברוך בלוי