מאה ארבעים וחמשה
בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר שמות תשפ"א.
לכבוד ידידי ואהוב נפשי היקר והנעלה מאד
ר' … שיחי'.
מה נעמו הרגעים הקדושים שהתהלכנו בחוף ימה של עירנו, ורוח אלוקים מרחפת עלינו, כשאנו מנסים למצוא את הדרך האמת המביאה לדבקות הנרצית בו יתברך, ומי יתן שיהיו הרגעים הללו מלטפים את כל פצעי חיינו, ונרצה באמת לחוש את הנוכחות העליונה, שהיא נוכחת בכל עת, אלא שאין לנו כלים נקיים דיים לחוש אותם בחושי הנשמה העדינים הרדומים עדיין בהבלי העולם הזה, ואני הגבר ראה עני בשבט עברתו, עד כמה לא שוה כלל להשקע באבק המונה של רומי חייבת, ושום תועלת נפשית סיפוקית אין לנשמה העדינה, בת המלך, במאכלי בני כפר, גסים ותפלים, כי מזון רוחני נאצל מוכן לה, הדבקות האוהבת והרודפת בחי החיים בו יתברך, ההתרפקות המתפנקת על חיק השכינה הקדושה, האופפת את חיינו ברצונינו או שלא ברצונינו, ומי יתן שההכרה שלנו בהשם יתברך תהיה הכרה חושית פנימית נאמנה, שהחיים שלנו ימשכו אחריו יתברך, כי הוא מקור חיינו, עד שאין הפה יכול לדבר וללב לחשוב, וכמו שדברנו, שאלוקים חיים אבה משום מה להתגלות מתוכנו, וכמה אחריות מוטלת עלינו אשר קדוש שרוי בתוך מעינו, שזה דבר מבהיל על הרעיון, עד כמה גדלה חללה של רשות יחידו של עולם, שאין עוד מלבדו ממש, והכל כאשר לכל שר שירה אל השם יתברך, ואין אנו שומעים את הקול הנורא והנעים הזה, משום שאנו מנסים לשמוע דברים דרך השמיעה הגשמית, שאין לה יכולת לשמוע כי אם צלילים של העולם הזה, אבל הצליל הענוג והנפלא של דבקות הנשמה בו יתברך, ישמע לנו על ידי השקט נפשנו והתבוננה במציאות חי החיים, בנוכחותו המוחלטת בחיינו, ואז התפלה וההתבודדות יש להן חן אחר לגמרי, כי אז אתה מדבר להשם יתברך מתוך הרגש אלוקי פנימי, ואם תכניס את הדיבורים הקדושים הללו לתוך לבך, אתה תהיה איש אחר לגמרי, כל אחד שיראה אותך יראה אור מול העינים שלו, אתה תהיה אור לעצמך ואור לאחרים, כי לכך נועדת.
ידידך נפש
שלמה ברוך