כי אני ידעתי כי גדול ה'
בעזרת השם יתברך, ערב ראש חודש אדר תשפ"א
לכבוד האברך היקר והנעלה והחמוד ר' … שיחי'
הנה זה זמן רב שאני דוחה את לימודנו המשותף בספרי רבינו ז"ל, ולא עלתה בידי לבצע זממי הטוב, מכמה טרדות ותלאות שעוברות עלי, ובפרט שאני לא טוב בענין סכרון הזמנים, אמרתי, הלוא לשם כך נועדה פלטפורמה זו, כדי להגות באמרי שפר של הצדיק האמת מיחידי הדורות, אשר חמל עלינו ה' ושם חלקנו בחיים, בגורלו הקדוש והנורא, ולפעמים דרך כתיבה יותר טוב מאשר בעל פה, כי ההתבוננות בדברים עדיפה באופן כזה כמובן, אבל לפני זה אקיים מאמרם ז"ל: "פותחין בכבוד אכסניה", ועלי להודות לך על האירוח המושלם בעיר הקודש והטוהר צפת ת"ו, ולפעמים אני חושב שאיש כשר מסוגל מאד לגור בעיר הזאת, והזכות שלי היתה בזכותך שקרבתני באותה שבת, אשריך ואשרי חלקך, ותודה רבה לך על זה, תשואות חן חן לך.
והנה חשבתי שטוב שנלמד מקודם את הספר הקדוש 'שיחות הר"ן' כסדרן, ונוכל להשתכשך דרך זה במי הנחל נובע מקור חכמה זי"ע, ולזכות לעשות טוב ביודישקייט לעובדא ולמעשה, אשר אין למעלה מזה כלל, כי לשם כך נכתבו הספרים הללו, אשר באחרית הימים נזכה לשוב בתשובה שלימה עדיו יתברך בכח הדיבורים הקדושים של הצדיק האמת, להחיותינו כהיום הזה, לעבדו באהבה וביראה ובשמחה ובהתקשרות לצדיקים.
הבה ונתחיל בעזרת השם יתברך, רבינו הקדוש אומר (שיחות הר"ן סימן א'):
"כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹקִים" (תְּהִלִּים קלה ה) דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר: כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי – אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא – היינו שלא בחנם הוסיף דוד את הענין ש'הוא ידע', כי לכאורה אפשר לשאל, למה לו לומר את הענין שהוא ידע, הלוא יכל לשבח את ה' וגדולתו, ואדנותו שהיא גדולה מכל האלהים, למה לו להוסיף כי אני ידעתי, ואומר הרבי, שזה בדווקא, אני ידעתי דווקא, כי זה עקרוני להבין, שידיעת השם יתברך היא כה רחבה, שהיא שוכנת במליארדי פירושיה כפי מיליארדי בני האדם ששוכנים בעולם, כי כל נברא אם יזכה לחשב מהשם יתברך, ולהתבונן בגדולת ה', כל אחד ישיג משהו אחר, השיך לפי שרש נשמתו, וזה מורה על גדלתו הגדולה של יוצר בראשית, שכל אדם יכול להשיג עוד היבט ועוד ענין בגדלות ה', ולא שעל ידי כל בני האדם והשגתם, יכולים לעמד על גדלתו יתברך, כי יש למעלה למעלה עד אין סוף, כִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ – כי לחבירו יש השגות אחרות, וגם כיון שההשגה הזו היא אישית לגמרי, ואין לה כלום עם הכלים שקיבל חברו, איך יוכל לומר לו? והלא אינו באותה ההשגה שלך, וַאֲפִילוּ לְעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִיּוֹם לְיוֹם – כי אם אתמול זכיתי להשיג משהו בגדלות הבורא, עדיין איני יכול להסביר לעצמי מה השגתי ומה זכיתי, כי כמו שיש אנשים שונים, וכל אחד משיג משהו אחר, לפי בחינתו ולפי ענינו, ולפי היכולת של הכלים שלו, ולפי מה שמזכה אותו השם יתברך לפי זכות התבוננותו בגדלות ה', ולפי מעשיו הטובים, ועוד לפי המון ענינים אשר מאד עמקו מחשבותיו יתברך, כמו כן גם לימים שבאים וחולפים על האדם יש המון פירושים לגדלות ה', וכיון שעבר היום, אי אפשר לספר ביום אחר מה שזכה להשיג, וזה שאומר רבינו: לְפִי מַה שֶּׁמַּזְרִיחַ לוֹ וּמִתְנוֹצֵץ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר אפילו לְעַצְמוֹ לְיוֹם שֵׁנִי הַזְּרִיחָה וְהַהִתְנוֹצְצוּת – זריחה היא ענין שזורח האור מתוך החושך, והתנוצצות היא שזה מסתעף לאפף את כל מחשבתו של האדם, בניצוץ האלוקי של השגת האלוקות האישית של כל האדם שמשתדל לקנות בנפשו ידיעה שֶׁל גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶתְמוֹל ומכל שכן לאדם אחר. וְעַל כֵּן אָמַר: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי" – היינו 'אֲנִי' יָדַעְתִּי דַּיְקָא. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל למישהו אחר.
וְאָמַר רבנו ז"ל שֶׁמַּה שֶׁכָּתוּב בפסוק שלאַחֲרָיו: "כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" וְכוּ' – שהקב"ה כל כך גדול שכל חפצו ורצונו נעשים בשמים ובארץ, אינו המשך של המדרגה הגבוהה שרמז דוד ברישא של דברים כי אני ידעתי, אלא שהוּא עִנְיַן אַחֵר וחדש לְגַמְרֵי, ואינו מהשבח ההוא, וְרָחוֹק לְגַמְרֵי מִשֶּׁבַח "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי" – לא רק שאינו המשך הדברים, אלא שההשגה של "אני ידעתי", היא השגה גבוהה כל כך שרבינו אומר, שההמשך, למרות שהוא דבר נשגב כל כך שמדבר על היכלת היחידה בעולם שהיא רק להשם יתברך, היא עדיין 'רחוקה' מההשגה שבה פתח דבריו הקדושים "כי אני ידעתי". כִּי כַּוָּנָתוֹ בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שאמר בתחילת דבריו – "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי" ורבינו הסביר, שהידיעה הזו אי אפשר לספר, ושהיא גבוהה מאד, אם תחשבו שאתם מבינים כעת, תדעו נא, שגם את זה אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל – כי רבינו רוצה שנבין, שלא רק ההשגה הגבוהה של "אני ידעתי" שכל אחד יכול לזכות להתנוצצות וזריחה אישית משלו, אלא אף אי אפשר להסביר את עצם הענין הזה, את הגדלות הנוראה של השם יתברך הזו, וְהוּא גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד – כי כמה שנחשוב שהוא גבוה הוא גבוה 'מאד מאד' [כי צריך להבין שהפלגה הכתובה בספרי רבינו, גם בה צריך לעיין ביותר; וכאן רמז לן שהגבהות של השם יתברך היא כה גבוהה, שיכולה לשכן בין שוכני עפר התחתונים, ושאצל כל אחד גדלות ה' מתפרשת באפן אחר], גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ – כי בכל פעם שמגיעים לאיזו מדרגה גבוהה בגדלות ה', לא רק שאי אפשר לספר לאחרים וגם לעצמו מיום לחבירו וכו' כנ"ל, אלא שצריך לדעת, כי גם בהשגה הגבוהה מאד שהשיג רק הוא בעצמו, ורק ביום הזה, יש בה עדיין עוד גבוה 'מעל' גבוה, שזו לא ההשגה המקסימלית שאפשר לזכות בהשגה זו גופא, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה של בן אדם גשמי לְסַפֵּר מרוב גובהה אינה מתלבשת בדיבור ובתאור אנושי, רַק "אֲנִי יָדַעְתִּי" דַּיְקָא כי גם עצם הדבר שי בזה 'גבוה מעל גבוה, גם את זה אי אפשר להסביר, כַּנַּ"ל – היינו כמו שאמרנו לעיל, שאי אפשר לספר לחבירו ולא לעצמו, אזי גם הענין הזה שיש גבוה מעל גבוה, גם את הנקודה הזו לא שייך להסביר, כי זה עולה ועולה עד אין סוף, וזה מה שכתוב בתהלים (תהלים קמה, ג), גדול ה' ומהולל מאד, ולגדולתו אין חקר, כי כיון שהשם יתברך הוא אין סוף כך גדולתו היא אינסופית. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (ח"א קג ע"ב): "נוֹדַע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ" (מִשְׁלֵי לא כג): ודורש הזוהר הקדוש: 'כָּל חַד לְפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ'; את המילה שערים הוא דורש מלשון השערה, שהשם יתברך נודע לכל אחד לפי מה שהוא משער בלבו, כי השערה היא תוצאה של התבוננות בנתונים שיודע אותם האדם, ולפי הם הוא משער, כך האדם הגשמי לא יכול לדעת יותר משכלו ודעתו, ואם זוכה שמוחו משוטט אודות גדולת הבורא, ולפחות מקדיש כמה רגעים ביום לזה, הוא משיג את גדלו ותפארתו של ה', אבל תמיד זה יהיה רק לפי מה שהוא משער, וגדולתו של ה' היא אין חקר, אי אפשר בכלל לעמוד על חקר הדבר; כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר [לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סימן עב] – שם אומר רבינו: 'מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּם דַּעַת וְיוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלַּת אֲדוֹנֵנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך שְׁמוֹ כְּמָה שֶׁכָּתוּב "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וַאֲדנֵינוּ מִכָּל אֱלוהִים" וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר זֶה לא בִּכְתָב וְלא בְּעַל פֶּה כִּי גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא רַק לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ", 'לְכָל חַד לְפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ' וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ אֶת גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּוַדַּאי אֵצֶל זֶה אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שׁוּם דָּבָר לְנִסָּיוֹן וְאֵין צָרִיך שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת' וכו'.
ומה שעלינו להוציא מזה לעובדה ולמעשה, הוא שצריך להקדיש מיומנו כל יום, כמה זמן להתבונן בגדולתו יתברך, ולידע תוך כדי כך, שזו השגה חד פעמים ברוחב והקף ובזמן, ולהתפלל להשם יתברך, שההשגה הזו תעזור לנו לתקן מעשינו באמת ולהיות אנשים כשרים בגלל שמתבטלת כל הבחירה שלנו, בעת שאנו יודעים מגדלות ה', ולא יכולים לעשות רע.
בכבוד רב
ובאהבה גדולה
שלמה ברוך