תכלית הידיעה שלא נדע
בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר תרומה, ב' באדר־א תשפ"ב.
לכבוד חתני כבני, היקר והנעלה … נ"י.
הבה ונמשיך בלימוד, אנו אוחזים בשיחות הר"ן, סעיף ג', נלמד רק את חציו, והלואי ונבין משהו ממה שנאמר שם, כי הדברים גבוהים ורמים כל כך, עד שאין כל מוחא סביל דא, ובכל זאת הרבי רצה שנדע את הדברים הללו, נלמד אותם וזה יקדש אותנו מאד.
הִפְלִיג מְאֹד בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ – הפלגה, היא סוג של העברת מסר בלתי נתפש, לאותיות של בני אדם אין את היכולת להקיף אמת כה ענקית, בכלל כתיבה תמיד לא תוכל לתאר כמו תאור בדבור, הרבי דבר כאלו דבורים שר' נתן רצה לכתוב אותם, אבל הוא לא ראה שזה יעבור, וְלכן אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֹאת בִּכְתָב – ובכל זאת ר' נתן אומר משהו ממה שנדבר אז, ואף שהמלים לא ממש יכולות להעביר את מה שהרבי העביר באותה עת, לכן הקדים את ההקדמה זו שאי אפשר לבארה בכתב.
וְאָמַר רבנו ז"ל כִּי לִגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֵין שִׁעוּר – אי אפשר לשער את גדלתו במחשבה אנושית, והכונה גדלתו המתבטאת בגלוי, כִּי נַעֲשִׂים דְּבָרִים נוֹרָאִים בָּעוֹלָם נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד – הקב"ה מנהל את עולמו בשקט, הדברים שנעשים בעולם הם נוראים, היינו שאם היינו מתוודעים אל ההיקף האינסופי הזה של דבריו יתברך שנעשים, היינו יראים ביראת הרוממות, ואחר כך רבינו מוסיף, נפלאים ונוראים, יש פלא שהוא נורא, כשהשגרה מופרת על ידי פלא, עוד אפשר להמשיך, אבל כשהפלא הוא כה ענק, שזה מרומם את האדם ליראה גדולה מהשם יתברך, כי כשמתבוננים במעשיו הנפלאים באים לידי יראה, כמו שכתב הרמב"ם. וְאֵין יוֹדְעִים כְּלָל – כי לא כל הדברים נגלים למתבונן, כי הוא מתבונן במה שהוא יודע אבל השם יתברך עושה דברים נפלאים נוראים, שרבינו והצדיקים משיגים, ואף זה גבוה מעל גבוה, כי בכל פעם הם מבינים שעדיין אין יודעים כלל. הַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן אֵין יוֹדְעִים שׁוּם יְדִיעָה – כי הידיעות שלנו, בני אנוש, אף המזוככים ביותר, היא ידיעה ברמה מסימת לפי הכלים של הנבראים, אבל אין זו נקראת ידיעה, כְּלָל כְּלָל לֹא נקראת ידיעה, כי ידיעה שיש מעליה ידיעה, ומעליה ידיעה עד אין סוף, אזי כל ידיעה, בכל רמה שתהיה – לא יכולה להחשב בשם ידיעה. וְגַם מַה שֶּׁמּוּבָא בספר בחינת עולם, כִּי תַּכְלִית הַיְּדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע – כלומר אם זו 'תכלית הידיעה' אז כן אפשר להגיע, הַיְנוּ שגם אם זוכים להגיע להשגה הגבוהה של תכלית הידיעה, זה לא נגמר בזה, כי זה גַּם כֵּן רק אֵצֶל כָּל יְדִיעָה וִידִיעָה – כי בכל רמת ידיעה, יש את המקום הגבוה של אותה ידיעה, והיא "תכלית הידיעה שלא נדע", הַיְנוּ שֶׁאֲפִילוּ כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְהַתַּכְלִית שֶׁל הַיְּדִיעָה – שעליה נאמר 'תכלית הידיעה', דְּהַיְנוּ כמו שכבר אנו יודעים, שזו השגה של 'לֹא נֵדַע', אַף עַל פִּי כֵן אל תחשוב שאתה בשיא הידיעה, כי עֲדַיִן אֵין התדר המסים הזֶה כל הַתַּכְלִית, כִּי זֶה הַתַּכְלִית שהגעת אליה הוּא רַק בְּאוֹתָהּ הַיְּדִיעָה שאותה השגת בכלים שלך. אֲבָל בְּהַיְּדִיעָה הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה – כמו שאמרנו, שלכל ידיעה יש ידיעה נוספת מרוממת הימנה, כי לגדלתו אין חקר, עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל בָּהּ כְּלָל – היינו לא רק שלא הגיע לתכליתה, אלא אפילו לא התחיל בה, אם כן למה יחשב שכבר השיג ויודע משהו, וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה – היינו שאין המדבר בכמה ידיעות ספורות, כי הידיעות הללו אין סוף למספרן, ואין סוף וחקר לעמקי העמקים שאפשר עוד לדעת בידיעת גדלתו יתברך. נִמְצָא, לפי כל זה שֶׁלְּעוֹלָם – אף פעם לא מגיעים לסוף, כי הוא אין סוף… וכל שכן שכל זמן שאדם מלבש בלבוש חמרי, כאן בחיי חיותו אֵין יוֹדְעִין את ידיעת גדלות הבורא, כְּלָל לֹא – חוזר ומדגיש, שאין המדבר בידיעה מצמצמת, אלא שפשוט אין יודעים, והיא תכלית הידיעה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה הַתַּכְלִית הכוללת לגמרי, כִּי למרות היותו משיג דברים גבוהים ורמים, עֲדַיִן הוא מכרח להודות שלֹא הִתְחִיל בכְּלָל לֵידַע בִּידִיעוֹת גבוהות, שֶׁהן לְמַעְלָה מִזֹּאת הַיְּדִיעָה שֶׁאכן הוא הִגִּיעַ 'בָּהּ' אֶל הַתַּכְלִית שֶׁלֹּא נֵדַע וְכוּ', אבל בידיעות שלמעלה הוא עדיין לא התחיל אפילו. והדיבורים האלו עמוקים מאד, כי מה אנו יודעים על ההשגה של 'אי הידיעה'?! כאשר אדם לא יודע כי הוא לא התוודע למשתנים והנתונים, זו אינה אי ידיעה, כי עדיין הוא מסגל לדעת. כאן מדבר, בחוסר ידיעה שנובע אחר שאין אפשרות לדעת, שהידיעה בגדלות ה' היא כה נוראה, עד שכלי הידע האנושי לא מסגלים להכיל את זה. ואז ההשגה בגדלות ה', כמובן היא גדולה ביותר. בא הרבי ואומר, סימנו כיתה א', כעת בכיתה ב', נולדה ידיעה חדשה, עם מדרגות אין סוף, ותכליתה היא שוב: "שלא נדע"… ואז עולים לידיעה נוספת, וכך כל ימי עולם. אשרינו ואשרי חלקנו, ובאמת רבנו אמר פעם, ממני תוכלו לדעת גדלת הבורא.