הפליג מאד במעלת התשובה
בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר תצוה תשפ"ב.
לכבוד אהובי היקר ר' …. שיחי'.
הנה אחר הפסקה הכי ארכה, נמשיך ללמוד מתורת הנחל נובע מקור חכמה, שהוא הרבי של הדור הזה, להחיותנו ולהראות לנו גלוי אלוקות בחיינו בעולם הזה, להטעים לנו מצוף הדבקות האמיצה בהשם יתברך.
והנה אנו אוחזים בשיחות הר"ן, סימן ג', באמצע, וזו לשונו: גם הפליג מאד בגודל מעלת התשובה – אפשר לומר, שזה המשך למה שדבר בגדלת הבורא, כי אחר שמשיגים, כל אחד לפי מאי דמשער בדעתיה מגדלת אדונינו הבורא יתברך, יכול האדם להכניס בעצמו את גדל החסד חנם של התשובה, שכמו שהוא יתברך אין סוף, כך רחמנותו יתברך היא עד אין סוף ואין תכלית. ואפילו כשנופלים מאד, חס ושלום – היינו שלא יאמר אדם שבודאי יש תקומה מנפילה, אבל הנפילה שלי – היא כבר לא בשביל יכולת לקום ולהתעורר, כי אינו מאמין שיש תשובה גם בשבילו, והצדיק האמת מגלה, שאפילו כשנופלים 'מאד' – יש עדיין תשובה, וכל אחד נפל למקום שנפל, רחמנא ליצלן – ולכל אחד נדמה שנפילתו קשה ביותר, ואינו יודע דרך איך לשוב אל השם יתברך, אף על פי כן – אף שיהיה כן באמת, שאינו מדבר מדמיון ומענוה פסולה, אלא הוא באמת נפל לנפילה קשה מאד, עם כל זאת אסור ליאש עצמו – כי אסור לו לחשוב מחשבות של יאוש שמביאות התרשלות, כי כבר ממילא נסתמו ממני דרכי התשובה, כך חושב כל אדם, יש אחד שחושב זאת בגילוי, ויש בדקות, כי גם כל האנשים שאינם מתיאשים וכו', אבל הם עומדים נצבים על מצבם, כי מתייאשים בדקות מלעשות תשובה שלמה, ולחיות חיים חדשים כמו קדם החטא, בלי שום הפרש, כי תשובה גבוה למעלה מן התורה – ואם עבר על דברי תורה, יכול לשאוב חיות ממקום גבוה יותר, שהיא התשובה, שהיא בסוד בינה אמא עלאה, על כן – כיון שיש תשובה לכל דבר ובכל מצב, הרי פשוט שאין שום יאוש בעולם – ולמה לו לייאש את עצמו כל עוד הוא חי ויכול לתקן ולשנות מעשיו, ולדבק עצמו להשם יתברך מעתה כרצונו, כי אם יזכה – אם אכן יזכה להבין שבהתעצמו בתשובה הוא עולה למקום יותר גבוה, שהחטא לא יכול להגיע לשם, יהיו נעשין מעוונותיו ענין אחר לגמרי – ידוע שבכל דבר יש נצוצות קדושה, גם בגשמיות הגמורה, וגם בעמק הטומאה מאד, ואיך מעלים את הניצוצות של הקדושה מהחטא, הרי אסור לחטוא, ואיך אפשר לברר אותם? זהו על ידי תשובה, כאשר אדם זוכה לעשות תשובה, הוא מחיה המון קדושות נפולות שבעולם, וגם המון ענפים התלויים בשורש שלו מתחזקים וכו', וכמו שבאר רבנו ז"ל בתורה קמא, נמצא, שאחר התשובה נעשים מהעונות ענינים חדשים ונפלאים בעולם, ואין בידו עון עוד, כי אם תשובה והתקרבות גדולה אליו יתברך. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יומא פו:) שכשעושה תשובה מאהבה שנתהפכין כל העוונות לזכיות, ויש בענין זה סתרי נסתרות – היינו מלבד זאת שאנחנו רואים שהאדם הזה חזר בתשובה, ונמחלו לו העונות, ואיתא שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, יש גם עוד נסתרות רבות, כי בזה מנענע את כל הקומה שלימה, והקב"ה עושה מטעמים טובים מעונותיו, אחרי תשובתו השלמה כמובן, ולנסתרות כאלו אין לשום בריה שיכות, אלא רק היודע תעלומות ברחמיו העצומים ממשיך עלינו תיקונים נפלאים בכל עת, שיכולים אנו לזכות אל הדבקות כמו שכל ימינו ושנותינו עברו בצדקות ובקדושה. רק הכלל – שצריך לזכור תמיד, והוא כלל גדול בכל חיי האדם בגשמיות וברוחניות, שמכל הנפילות והירידות שבעולם, רחמנא ליצלן, יכולים לחזור אליו יתברך בנקל – איזה פלא עצום, שרבינו מדבר כאן על 'כל הנפילות והירידות שבעולם', שאי אפשר למח לחשוב על אלו ירידות מדובר, כי הירידה הכי קשה והכי עמוקה, גם עליה מדבר עליה רבינו, והפלא הוא, שנכתב כאן, שאפשר לחזור אליו יתברך 'בנקל', כי קושי התשובה הוא למי שחושב שהיא קשה, אבל מי שיודע שאין שום יאוש, והוא בבחינת נקי לגמרי בהעלות נדבת לבו לשוב אליו יתברך, וגדלות התשובה תלויה בגדלות הבורא, כי כשם שלגדולתו אין חקר (תהלים קמה, ג) – כך לגדולת רחמיו המרובים של הרוצה בתשובה אין חקר, ואי אפשר לפגום בו יתברך, כי אם חטאת מה תפעל בו, והלא הכל אלוקות גמור, ואחרי ששב האדם בכל לבו ובכל נפשו מתבהר לו הענין היטב בנפשו, וזוכה להתקרב מחדש אליו יתברך. והעיקר שהכל תלוי בו – היינו לא די שהעיקר של תשובה יהיה במוחו, אלא היסוד שעליו עומד כל בנין עבודת השם שלו, הוא רק זה – שלא יהיה מיאש עצמו מלצעוק אל ה' ולהתחנן ולהתפלל אליו יתברך תמיד – כי כאשר האדם מיואש, אין לו מוחין להתפלל ולהתחנן להשם יתברך, כי כבר אינו מאמין שיוכל אי פעם להיות נקי לגמרי, אבל אם אוחז את חרב התפילה בידו, ומבקש תחנונים תמיד, בזה מורה שאינו מתיאש כלל, לא מהשאיפה הכללית, ולא מהצעקה אליו יתברך בתדירות שנזכה לזה.
אקוה להשם יתברך שאתה נהנה מן המכתבים הללו, והלואי שנזכה לאחוז בהם ולהיות אנשים כשרים כרצונו יתברך וכרצון צדיקיו האמיתיים.
באהבה אין קץ
שלמה ברוך