מכתב קסט
מלכות בהעלם גמור
בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר בלק (חוקת בחו"ל), ז' תמוז תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
כבר היום השני לחידוש החברותא, ועלינו להמשיך כסדרן, ובכל פעם שאנו לומדים את ספרו של הרבי שלנו, הצדיק האמת מיחידי הדורות, אנו מתעוררים מחדש אליו יתברך, כי לשם מה אנו רוצים להתקרב לצדיק? האם אנשים לא יכולים לחיות מצד עצמם בלי צדיק? הרי רואים אנשים שאינם מקורבים, וכאילו טוב להם וכו', אלא שאנו רוצים להתקרב להשם יתברך! אנו רוצים להיות אנשים כשרים, אנו רוצים לשנות את דרכנו מדרכי היפך החיים לדרכי חיים אמיתיים, לזכות להיות דבוקים בהשם יתברך תמיד, חרף קשיי החיים ומניעות המח וכו', אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, מה יפה החלק הזה שזוכים לה יהודים פשוטים בדורנו, שמדברים יחד נכבדות ממנו יתברך, ועוד בדור חשוך שכזה, איזו נחת רוח עליונה זה מעלה במרומים, ובפרט שבודאי נזכה שהלימוד יביא לידי מעשה, כי המעשה הוא העיקר, לעובדא ולמעשה, לעשות מעתה את רצונו יתברך.
ואנו אוחזים בתורה נ"ו, באמצע הסעיף הראשון, ונתחיל ללמוד, בעזר ה'. אומר הרבי: וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה – לפעמים רואים אחד, שאינו נחשב בעולם כלל, והוא לא יכול לעשות שום השפעה בהתגלות, כי אם יראו שהוא המשפיע – הוא יחסם על ידי השומעים, כי אינם כפופים אליו בגלוי, ובעצם גם יכול להיות שאינם מכירים אותו, ואינם יודעים את כח השפעתו עליהם. וְאַף עַל פִּי כֵן – אף שאין רואים זאת בגלוי כלל, אבל בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל – יש כאן שני ביטויים, יש התכסות, שהצדיק המשפיע שלא בגלוי, הוא מכוסה וכמו שאחד מתכסה אין מכירים אותו, כך הוא מכוסה על ידי כל מיני תנועות של בני אדם, של מחשבות מוטעות אודותיו וכיוצא בזה, כך שאין רואים ומכירים אותו כלל, ויש עוד ביטוי בהעלם, שאף אם לא היו מכסים אותו, הוא מצד עצמו נעלם וגבוה ונבדל מהם לגמרי, ורבינו אומר באתכסיא ובהעלם 'גדול', שזהו לא סתם התכסות, אלא ההעלמה הזו היא גדולה מאד, ואף על פי כן, עם שני אלו הכיסויים, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר – והנראה שזו ממשלה רוחנית, שדרך דעותיו ועניניו, נשפעת דעת לכל אנשי הדור, שהם מרגישים את עצמם מוכרחים ללכת בדרכים שלו, ולא רק אנשים פשוטים, אלא וַאֲפִילּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר – ולכאורה זה נראה שהאנשים האלו הם כפופים דייקא תחת צדיקי הדור האחרים, ואיך יהיו כולם נכנעים תחת הצדיק הזה המכוסה והנעלם מכל אנשי העולם.
כִּי ברוחניות כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם של צדיקי הדור ואנשיהם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ – ממשלה הוא ענין בכפיה, ומלכות הוא ענין שנמלכים בו ומקבלים מלכותו, ולכן שתי הבחינות הללו יש אצל הצדיק האמת מיחידי הדורות, שמגלה תורות נפלאות כאלו, והן מזככות אויר העולם, הן נוכחות וקיימות בעולם, והן משפיעות בלא יודעין על כל אנשי הדור ומנהיגיהם, ודבר זה רואים בחוש, שלא מעט הדברים שמתנהגים בהם אנשי הדור, כיום, מקורם טהור בדברי הצדיק, שיש ולא למדו דבריו בפירוש, אלא שהקדושה בעולם מכופפת תחתיה את כל השייכים אליה. וְכֻלָּם – כל האנשים, עם כל צדיקי הדור, נִכְנָעִים – תחת המלכות, וּכְפוּפִים – תחת הממשלה, אֵלָיו – אל הצדיק הזה שהוא מושל על כולם. רַק אין רואים דבר זה בגלוי כלל, ואפילו רמז מזה אין בעולם, אלא הכל סוד גדול, כיון שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל – ממשלתו באה בהעלם גדול, ולכן אין אנשים יודעים מאין הם מקבלים השפעה, בִּבְחִינוֹת מה שאמר הנביא מלאכי (א, יא): כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹ'ת"; ולכאורה איך אפשר להגיד על הגוים שהם מקטירים לשמו יתברך, הרי כולם עובדי עבודה זרה בתחתית הטומאה, והגמרא כבר אומרת על זה (מנחות קי.): דקרו ליה אלהא דאלהא – שהגויים קוראים לו אלוהי האלוהות, כלומר שגם הגויים מכירים בו יתברך. ורבינו מבאר זאת: שֶׁאַף שֶׁהֵם עוֹבְדִים עֲבוֹדַת אֱלִילִים – ובמעשיהם הם מרחיקים את עצמם מהבורא ממש, ואין עוד התרחקות וכפירה במציאות הבורא כמו עבודת אלילים, עַל כָּל זֶה – יש פנימיות אחרת עמוקה, לכל מה שקורה עם הברואים בהאי עלמא, כי בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל – אף שאין הם מרגישים זאת בכלל, כי עובדים לאלוהות עץ ואבן, ובאותה עבודה הֵם כֻּלָּם נִכְנָעִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ – כי ההכנעה היא תחת ממשלת אדון העולם (אלא שאין הם מכירים אותו), וְעוֹבְדִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ – העבודה היא לבורא עולם (אלא שאין הם יודעים מי הוא), ואיך באה לידי ביטוי ההכנעה והעבודה? היא אינה באה לידי ביטוי אצל הגוים, כי הוא לא נודע להם כלל, וכל מה שיש בהם הכנעה לבורא, רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל – והם עצמם מעלימים אותו על ידי פעולתם הלא נכונה. ורבינו לומד מבחינה זו, שמצאנו בדברי הנביא ובחז"ל את ענין העשיה של אדם, שבעצם הוא עושה מעשה מסוים, וכונתו למעשה זה גופו, אבל בשורש המניע שלו הוא גבוה ביותר, אף שאינו יודע, כְּמוֹ כֵן זֹאת הַבְּחִינָה שֶׁל מַלְכוּת בְּאִתְכַּסְיָא – הנמשל הוא המלכות בכיסוי, זאת המלכות פועלת ומושלת הכל כמו מלכות, שֶׁאַף שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה – ואיך אפשר לקרוא לו מלכות על העולם? עִם כָּל זֶה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹלֵךְ עֲלֵיהֶם – כי בשורש, הם גם מתכוונים לאותו דבר שרוצה הצדיק האמת להביא אותם אליו, ואין חסר כאן כלום, רק יש צדיק שמגלה נפלאות, שבכל אחד מישראל יש נקודה אחת שהיא רוצה אותו הענין, וְהֵם כֻּלָּם תַּחְתָּיו וְנִכְנָעִים אֵלָיו – ודבר זה הוא פלא פלאות ממש, ואף שמקופיא זה נראה שזהו רק גילוי אחד מסודות הבריאה, ואינו נוגע לכל יחיד, זה מחמת שבארנו שזה סובב על הצדיק האמת, אבל רבינו לא הדגיש זאת בפירוש, רק אמר שיש אחד, האחד הזה הוא היחידות של כל יהודי, שאם יהודי ידע, שהוא נכנע בעצם תחת האמת, הרי שהוא יוכל להתקרב לאותה הנקודה, להחיותה ולהפריחה, ולהביא את כל העולם תחתיה, ואף אם זה יהיה בהעלם גדול, אם הוא יתחזק בנקודתו, סופה שנקודה זו תשפיע בעולם, אשר לשם זה זכה לבוא לעולם.
אקוה שתלמד את הדברים בחן של חברותא, ותזכור אותם במשך היממה הבאה, עד ללימוד למחר.
אוהב אותך
שלמה ברוך