מכתב קעג
עסק התורה ממשכת אריכות ימים
בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר פנחס (בלק), י"א תמוז תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
הנה באתי בתחילת שבוע להקדים את הלימוד, כי בכל יום שעובר ואיננו זוכים ללמוד ולעיין בספרו של משיח, הספר של הצדיק האמת הוא הפסד גדול מאד, כי כולי האי ואולי, מה שאנו חוטפים, הלואי שיהיה מספיק, ולכל הפחות שנשתדל מאד מאד, לרדוף, כמי שרודף אחר חייו, אחרי התורות הגבוהות והנשגבות שכתובות בספר הקדוש 'לקוטי מוהר"ן', שמשם תוצאות חיים לכל הרוצה לגשת אל הקודש, ואנו זכינו בדבר אחד נפלא, שיש לנו אמונה באמתת דרכי הצדיק, וכעת עלינו לעורר לבבנו להכניס האור הזה בכלים, והוא על ידי שניגע לחתור בתוך הנחל הזה, ולהוציא משם את מי הישועה, עצות ודרכים, שבילים ונתיבות, איך לעבדו יתברך, באמת ובתמימות, אשרינו מה טוב חלקנו.
כיון שלמדנו, שתפקיד כל אחד ואחד לפי בחינת המלכות שלו, עליו להזהיר ולהוכיח את אשר סרים למרותו במעט או בהרבה, אַךְ נשאלת השאלה, איך מקיימים זאת למעשה, כי אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם? שזה עיקר תפקיד המלכות, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָהֶם – כי הרי מדובר גם במלכות באתכסיא, שאינה מתגלה למושפעים, וגם הוא עצמו אינו יכול לדעת תמיד איך הוא מושל באתכסיא, ואיך הוא משפיע באתכסיא, ואיך ידע באיזה דבר הוא צריך להוכיחם, באלו דברים נחלשו המושפעים שלו וצריך להחיותם, וְגַם אֵינָם אֶצְלוֹ לְהוֹכִיחַ אוֹתָם – כי אינם לידו, ולפעמים אינו מכיר אותם כלל, ואיך יוכיחם. יש כאן שתי בעיות, האחת, שהוא לא יודע במה יוכיחם, והשנית, שהוא לא יודע איך יוכיחם. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לָזֶה דַּעַת – ובהמשך יבאר איך זוכים לדעת הזו, שהוא נצרך אליה כְּדֵי לֵידַע אֵיךְ לְהוֹכִיחָם – ואז זוכה לשתי בחינות הדעת בתוכחה, האחת, שידע מעצמו אילו דברים עליו לעשות למען שיהיו כתוכחה לנשמות שתחתיו, והשנית, שידע כיצד לבצע זאת.
וְלָבוֹא לַדַּעַת הַזֶּה, הוּא גַּם כֵּן עַל־יְדֵי אֲרִיכַת יָמִים בְּעַצְמוֹ – את המושג אריכות ימים, כבר הכרנו מקוד, ונעשה סדר בדברים. כל אחד מישראל קיבל את נקודת המלכות, שהיא הארה גדולה מספירת המלכות אמונה דבקות, אור של כנסת ישראל, ועיקר ההטמעה של המלכות בכל אחד מישראל היתה למען האדם ידריך את אלו שנכנעים תחת מלכותו לעבודת השם, לתורה ולתפילה ולמעשים טובים, תקון הדעת וגלוי מלכות ה' בעולם בכלל ובפרט, אך בתוך המלכות הזו, כיון שהיא 'מסוכנת' כאמור, כי יש בה בחינת 'מקברת את בעלה', רחמנא ליצלן, כי היא מאד ענוגה ואצילית, ואסור להשתמש בה שלא במלוכה, היינו לתאוות וכו', לכן צריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, וכבר התבאר קודם, שאיך עושים את זה? על ידי שפועלים נכון עם המלכות רק לעבודת השם. כעת אומר רבינו, שגם מילוי התפקיד של המלכות בא על ידי שממשיך אריכות ימים, כי לצורך התוכחה המדוייקת הוא יצטרך לדעת, ואת הדעת הזו רוכשים על ידי בחינת המשכת אריכות ימים לתוך המלכות, וכיון שאנו מדברים על אריכות ימים, אנו מתוודעים אל המושג 'חיים' [שהוא הפך מבחינת 'מקברת את בעליה']. כעת אנו מדברים על המושג 'דעת' בהקשר של המושג 'חיים', ובמלים פשוטות: אם אנו נמשיך דעת בשימוש שלנו בתכונת המלכות – אנו נזכה לחיים ארוכים! חיים ארוכים בגשמיות וחיים ארוכים ברוחניות וכו'. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵחַיָּיו – כמו שאומרים העולם, ער ווייסט נישט פון זיין לעבן צו זאגן, היינו שאינו יודע מהחיים שלו, ואנשים לא מבינים שהם משתמשים במושג 'דעת' כלפי החיים, כִּי עִקַּר הַיְדִיעָה הוּא מֵחַיִּים – כי כאשר ממשיך דעת לתוך המלכות שלו, הוא זוכה לחיים, כי הם עיקר החיים, לדעת את החיים, לחיות את הדעת, כי דעת וחיים קשורים זה בזה, ומהי המשכת הדעת לחיים? מֵאֲרִיכוּת יָמִים – להכניס אריכות לחיים,
כִּי לָבוֹא לַאֲרִיכוּת יָמִים, הוּא עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה – שהיא עץ חיים למחזיקים בה, וכאשר יזכה ללמוד תורה, הרי שתכנס בו דעת, ואז המלכות שלו תהיה מלכות עם דעת, היינו אריכות ימים, ואז יזכה להזהיר ולהוכיח, כנ"ל, וזהו הן על ידי שיפיץ ביניהם את מעלת התורה ולימודה, הן שילמד בעצמו, כל מיני פרטי ענינים השייכים לתורה, הם ענינים הממשיכים אריכות ימים לתוך המלכות, וקודם כל הם ממשיכים דעת לאדם, שידע איך וכיצד להוכיח. ומהי סגולת התורה לגבי אריכות ימים? כִּי אוֹרַיְתָא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (תיקון י' דף כה:), כאשר אדם לומד תורה, כל אות וכל תיבה בתורה הם שמותיו של הקב"ה, ונמצא שבלימוד תורתו, הוא מזכיר את שם השם, במשך כל זמן לימודו, אם מכוון בלימודו להשם יתברך, ויודע להתדבק דרך לימוד התורה בנותן התורה יתברך שמו, וּכְמוֹ כְּשֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת אֶחָד קוֹרִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ – היינו שבשם של האדם כלול כל האדם, ועל כן גם הוא מתעורר לפנות אל הקורא אליו, כאשר נשמע לאזנו שהוא מזכיר את שמו, כמו כֵּן כְּשֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת חַי הַחַיִּים – השם יתברך נקרא חי החיים, כי הוא מחיה את כל החיים, ממנו תוצאות חיים לכל החיים, והוא חי מתוך החיים, כביכול, כי אין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, וכל החיים הם חיים שלו יתברך, והוא מקור החיים, וכשרוצים להמשיך חיים ממקור החיים, כי אנו נמצאים מלכות שאין לה חיים אם לא נמשיך אליה בכל פעם את שפע הארת החיים, ולמה אנו צריכים לקרות את חי החיים? כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים – כדי שלא תהיה הרבנות בבחינת מקברת ח"ו, וגם כדי שתוכחתנו והשפעתנו תהיה נכונה לאנשים הנכונים ובדברים הנכונים, ובמקומות שהם נמצאים שם, צָרִיךְ לִקְרוֹת אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ, כִּבְיָכוֹל – וכשקוראים אותו הרי הוא נמצא, היינו שנמשכים ממנו חיים חדשים, וּשְׁמוֹ של השם יתברך, אשר בכל קראנו אליו הוא נמצא, הוּא הַתּוֹרָה – שכשאנו לומדים תורה בבחינה זו אנו אוחזים בו יתברך, כביכול, כַּנַּ"ל – שאורייתא שמא דקודשא בריך הוא. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה – שאדם זוכה לשבת וללמוד תורה לשם אל עליון, קוֹרִין אֶת הָאֲרִיכוּת יָמִים – כי קוראים את שמו יתברך, שהוא חי החיים, ונמשכת אריכות ימים לתוך המלכות ואנו זוכים לדעת להוכיח ולהשפיע כראוי.
ראה נא אחי, לקיים את כל זה בתמימות ובפשיטות, לשבת בכל יום ולעסוק בתורה כמה שעות, וגם בשעות הפנאי תהיה תמיד סובב והולך סביב התורה הקדושה, שהיא שמו של הקב"ה, והיא תמשיך עליך חיים ארוכים, והמלכות שלך, היינו נקודת ההשפעה שלך תגדל ותתרחב, ותגיע למקומות הנכונים, מלבד זאת, שיש לדייק במושג "עסק" התורה, זיך באשעפטיגן מיט'ן תורה, כמו שיש אנשים שדבוקים באיזה ענין, והם כל הזמן חיים סביב הענין הזה שמעניין אותם, כאשר תדע שהתורה היא חיים, אזי תהיה כל כך עסוק בתורה, כמו שאחד עסוק בחיים שלו.
והלואי שנזכה להיות אנשים כשרים באמת, כרצונו של רבינו ז"ל, והשם יתברך יתן לך שבוע טוב מאד, שתזכה לעשות בו המון טוב, ותחיה באור גדול של השראת השכינה
שלך לתמיד
שלמה ברוך